דיכאון או אופי?

[2אני]

דיכאון או אופי?

התגלגל לידי שאלון לאיבחון עצמי "האם את בדכאון"... והתוצאה שלי הייתה שכן, אבל אני כזו מאז שאני זוכרת את עצמי ורק בשנים האחרונות זה התחיל להפריע לי באמת.
האם זה דיכאון או פשוט אופי כזה חלש חרדתי ומקובע והאם ניתן, במרום גילי (47), בכלל לשנות את זה?

 

[נעמי טאובר]

דיכאון או אופי

שלום לך השואלת ותודה על השיתוף. מצער שאת מתארת את עצמך כבעלת אופי "חלש חרדתי ומקובע", נשמע מכך שאינך מעריכה את האופי שלך.
לשאלתך- אכן יש נטיות אישיותיות מולדות, כמו מופנמות לעומת מוחצנות, או רמות שונות של שמחת- חיים או להבדיל רגישות מועצמת שנולדים איתן. לכל נטיה יש היתרונות והחסרונות שלה, אך בתרבות מסויימת יכול להיות קשה יותר עם נטיה שאינה עולה בקנה אחד עם מה שנחשב "שווה". אנו חיים בתרבות שמייחסת חשיבות רבה ליוזמה, תחרותיות, בטחון עצמי גבוה ונכונות לשינויים מהירים. לא לכל אחד זה מתאים.
לעתים אנשים עדינים ורגישים יותר, או אנשים שזקוקים לסביבה רגועה וקבועה יחסית- סובלים מהלחץ הסביבתי להתנהג אחרת או שופטים את עצמם כלא מוצלחים, וזה חבל מאד.
יחד עם זאת- יכול להיות שאת סובלת מדיכאון שקשור לא רק לאופי, ויש הרבה מה לעשות עם זה. כדאי להתייעץ ולברר באופן יסודי יותר מה תחושותיך ואיך הן קשורות למכלול צדדי החיים שלך. טיפול הוא מקום טוב לעשות זאת, וכיום בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש הוא אמור להיות נגיש בכל מקום. . הגיל בוודאי לא מאוחר מדי, פגשתי גם אנשים בני שמונים ומעלה שבאו לקבל עזרה נפשית ועשו תהליך של שינוי ושיפור בהרגשתם...
מה דעתך?

 

[2אני]

איזו הגדרה מדוייקת נתת

"אנשים שזקוקים לסביבה רגועה וקבועה יחסית- סובלים מהלחץ הסביבתי להתנהג אחרת או שופטים את עצמם כלא מוצלחים"
ותמיד חייתי די בשלום עם ההגדרה הזאת ומי שאני, רק שבשנים האחרונות (משבר גיל 40?) זה התחיל להפריע לי ופתאום אני מסתכלת לאחור ומצרה על כל מה שלא עשיתי והפסדתי... רוצה, יכולה אבל מפחדת ולא מצליחה לעשות את הצעד קדימה (או החוצה)... אפילו למצוא את המטפלת המתאימה אני לא יודעת

&nbsp

 

[2אני]

יאללה מנסה

מישהו יכול להמליץ לי על מטפלת טובה באזור עפולה/בית שאן/עמק הירדן?

 

[נעמי טאובר]

אומץ מרגש ובקשת המלצה

אני מתרגשת מכך שתשובתי דיברה אליך, ושאת מעזה לנסות אפשרות חדשה..
מציעה לקוראים שיש להם המלצות לכתוב לך בפרטי. בהצלחה רבה!

 

[נעמי טאובר]

שולחת לך בפרטי

 

[sweet virginia]

אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת!

לא מוצאת את עצמי בעולם כיום ועם הצורך "להיות משהו או מישהו".

 

[נעמי טאובר]

הצורך להיות מישהו או משהו

זה באמת אחד הקשיים הפסיכולוגיים בדור שלנו בעולם, יותר נכון בעולם המערבי ובחלקים שלו שבהם נשחק הכוח של קבוצות ההשתייכות המסורתיות .
בתקופה שמקדשת את האינדיבידואליזם והמימוש העצמי ומציגה במדיה מודלים באופן זוהר ולא מציאותי- לא קל לבנות ולשמור על תחושת ערך. כל הזמן מראים לנו את אלה שכביכול "שווים באמת" שלעומתם אין לנו הרבה סיכוי... וגם אם נהיה מצליחנים- אז הזיקנה תאיים ותגרום להרגיש אובדן גמור של ערכנו אם הוא תלוי רק בהצלחה.. התרופה הטובה ביותר בעיני היא לחזק את מעגל אלה שבעיניהם נוכל להיות "מישהו" בזכות עצמנו כמות שאנחנו, בלי שנהיה דוגמנים/עשירים/שוברי שיאים וכדומה. למשל לטפח חברויות, קשרי משפחה, להשתייך לחבורה שעושים ביחד משהו ומפתחים היכרות וחיבה (כמו קבוצת לימוד, חוג או תחביב, התנדבות)
יחד עם ה"צרה" של הדור- יש גם רווחים, כמו הקלות הרבה בה אנשים יכולים להצטרף זה לזה למעשים טובים, התנדבויות, תחומי עניין והתפתחות אישית- דרך רשת האינטרנט. וכמו הקלות הרבה בה אנו יכולות להחליף כאן רעיונות ולחוש קירבה גם בלי שנפגשנו...