דיי!! נמאס לי!!! (ט)

[TinaBa]

דיי!! נמאס לי!!! (ט)

אין לי כוח להתנסח
רק רוצה לכתוב שרע
ושאני רוצה שקט כבר.
חייבת שקט
נמאס לי להזכיר לעצמי כל הזמן שזה לא *באמת* קורה עכשיו (כי זה לגמרי קורה עכשיו) ונמאס לי להחזיק חזק חזק כדי לא לפגוע.
ונמאס לי לאכול
ונמאס לי להרגיש רעבה.
ונמאס לי שיש גוף
ונמאס לי הכל
בא לי לזרוק את עצמי
להפסיק לחשוב
ופשוט לעשות
דברים רעים
(כמו שראוי לעשות ליצור דוחה כמוני)


ובבקשה תחסכו ממני את ה-"יש לך כל כך הרבה בשביל מה להחזיק מעמד" וה-"את ראויה לחמלה ולא לעונש" וה-"את לא אשמה".
אני יודעת הכל, רק ששום דבר מזה לא נכון-
אני אשמה אשמה אשמה
ואני דוחה ומגעילה
וזהו!

 

[פנס כחול]

רק

להגיד שאיתך.

חושבת שמכירה קצת מה שאת מספרת,
מעריכה מאד מה שאת מצליחה להזכיר לעצמך,
ומקווה כל כך שיום אחד זה יהיה פחות מסובך...

 

[TinaBa]

תודה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אחסוך ממך הכל

זה בסדר רק לכתוב, ולדעת שיש מישהו שקרה מאחורי המסך.

את המילים שיש לי להגיד את יודעת, ואם את לא מסוגלת לשמוע אותן עכשיו זה בסדר.
אני כאן, מקשיבה.
גם אם את רוצה לכתוב עוד ולהוציא עוד זה בסדר.
תמיד מקווה בשבילך.

 

[TinaBa]

האופן שבו כתבת את הדברים

הוא דרך מצויינת להגיד את כל הדברים שאני לא מסוגלת לשמוע עכשיו ולעשות שבכל זאת הם יישמעו ויחלחלו.

תודה

 

[ג ר נ י ו ם]

אני מנסה לחשוב אילו מילים בכל זאת יכולות

לעזור בזמנים כאלה.

אני חושבת (תרגישי חופשי לבטל את הדברים האלה או לא להסכים...) שאת קרובה מאוד עכשיו לטראומה. כמו שכתבת, זה קורה עכשיו. ובתקופות כאלה באמת קשה לראות מעבר לאופק של תחושות הגועל והאשמה. אבל זה לא יהיה ככה לנצח. במיוחד כשברור איזו עבודה קשה את עושה, בטיפול ומחוץ לטיפול. כלומר, יכול מאוד להיות שמשהו מהקושי עם הגופניות שלך יישאר, וברור שהזכרונות הטראומתיים יישארו איומים. אבל המרחק (גם מרחק הזמן, גם המרחק הרגשי מהחוויה שמתאפשר כמו שאת בטוח יודעת בשלבים אחרים של הטיפול) משחרר - באמת - מהתחושה שהדברים קורים עכשיו. הידיעה שהם קרו איומה - אבל כשהיא לא כרוכה בתחושה שהדברים נחווים מחדש שוב ושוב, יש סיכוי שמשהו מהתיעוב העצמי שלך יתחלף בתחושות אחרות. לא בטוח שהן בהכרח יהיו קלות יותר לנשיאה, אבל אני חושבת שיש סיכוי לא רע שתוכלי להרגיש משהו מעבר לתחושות האשמה והבושה.

מחבקת חזק. אל תתייאשי טוב?

 

[TinaBa]

אני מאמינה.

באמת.
לכן אני עוד נאבקת.
(וכש*את* כותבת את מה שאת כותבת זה מחזק את האמונה שלי אפילו יותר)

מחשבה שעברה לי בראש בהקשר של החוויה הבלתי נסבלת שהכל קורה עכשיו-
אם *אז* פולש ל*עכשיו* ומביא איתו את כל הזכרונות והאימה, אז בהכרח *עכשיו* פולש ל*אז* ומביא איתו הבנה וחמלה.
לחשוב את זה עוזר לי לראות את המשמעות של הזוועה הנוכחית.
זה עוזר לי להאמין שלהתערבבות הבלתי נסבלת הזאת הזאת יש כוח מרפא.

 

[ג ר נ י ו ם]

זה כל כך יפה, מה שכתבת... תודה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

תובנה חשובה.

 

[אנלא פוחדת]

היי

לא יודעת מה כן יעזור, ומה יפגע
אז רק שולחת

בתקווה גדולה שאת במקום לקבל את זה.

מחזקת אותך לא לפגוע.

 

[TinaBa]

תודה