דייר סטרייטס

[PaperBackWriter]

דייר סטרייטס

איך זה שאני חי כבר כמעט 19 שנה ורק לא מזמן הכרתי את הפלא הזה?

 

[arieltr]

פלייר גטס

הנה תעשה היכרות עם עוד פנינה מקסימה מאלבום הסולו האהוב עלי ביותר של הקנופלר.

 

[Barmelai]

לא הכרת את האלבום או בכלל את הלהקה?

להקה גדולה, לאו דווקא בגלל האלבום הזה.

 

[PaperBackWriter]

את השיר

בעצם גם את האלבום... והביצוע מההופעה הרבה יותר טוב מגרסת האולפן לדעתי.

 

[oren29at]

יוסטון, יש (לי) פה בעיה

חשבתי אם לכתוב תגובה, כי אני מעדיף לשמור דעות שליליות לעצמי, ולהפיץ אופטימיות וחיוב לכל עבר, אבל אני מרגיש איזה רגש קירבה (מזויף) לדייר סטרייטס, אולי להקת ההתבגרות מס' 1 שלי.

זה היה יותר מ20 שנה מהיום, אבל דייר סטרייטס היתה סמן "איכותי" בתקופה שבה המוזיקה הפופולרית השתדלה והצליחה לרדת נמוך יותר בכל יום, בכל שבוע.

Brothers In Arms שיצא ב 1985 הצליח לשבור שיאי מכירות מבלי לגרום ללהקה לאבד את האמינות שלה. המעריצים הותיקים, וגם החדשים לא קיבלו תחושה של פשרה אומנותית כלשהי, אלא לכל היותר שינוי והתפתחות, שאיפשרו ללהקה להיות מלודית ונגישה יותר.

מה שמיכה ניסה לומר בעדינות למעלה, הוא שזוהרו של האלבום הועם עם השנים. האלבום רך מדי, נימוח מדי, חסר עוקץ מדי, בטח בהשוואה ל4 קודמיו (אני סופר אלבומי אולפן). יש בו כמה רגעי חסד ששווה בגללם להחזיק את האלבום, הן מצד אוהדי הלהקה, והן מצד חובבי רוק בכלל. "Money For Nothing" בגירסת 8 הדקות שלו הוא שיר מצוין פשוט. גם "Brothers In Arms", וגם הגיבור האלמוני של האלבום, "The Man's Too Strong".

(וכאן אין לי ברירה אלא לחזור לנושא המקורי <אנחה>): לגבי השיר שקישרת אליו- מבחינתי, זה כמו לבלוע גוש של מרגרינה. כשהאלבום יצא אהבתי אותו מאד, ושמחתי לגלות שבתקליטור הוא מגיע בגירסה מורחבת. השנים עברו, והיום אני לא מסוגל לשמוע אותו. הנה, ניסיתי לשמוע את הוידאו שקישרת אליו, ורק אחרי 30 דקות קיבלתי את יכולת התגובה שלי בחזרה

כדי לא לסיים בנימה שלילית, אני מצרף שיר מצוין מאלבום מצוין של קנופלר, שמראה שכשהוא רוצה- הוא יכול:

http://youtu.be/3GIeOxMsSn8

 

[Barmelai]

מה שניסיתי לומר בעדינות

הוא שדייר ססטרייטס נפלו במכה אחת מאלבום נפלא לאלבום מיותר. מבחינתי. לזכותם יאמר שעל האלבום הזה הם עשו את המכה הפיננסית הגדולה שלהם והמהלך היה נכון מבחינתם. עדיף לאבד כמה אוהדים נרגנים כמוני ולהתעשר כקורח, מאשר להפך.

 

[oren29at]

הרשה לי לחלוק עליך, ואף באופן תקיף (!)

בנקודת (או רצף) הזמן ההוא, דייר סטרייטס לא יכלו ליפול "במכה אחת מאלבום נפלא לאלבום מיותר". אפשר לכנות את Brothers In Arms בכל מיני שמות תואר: קרא לו "אלבום חלש", "אלבום חיוור", "האלבום הפחות טוב של הלהקה". אבל מיותר? בתוך שנתיים??

לא ולא. בשביל לעשות אלבום מיותר צריך יותר זמן, ויותר אורך רוח. ראשית צריך להרגיע את האדרנלין, לשבת בבית פנימה, ולנגן מוזיקת אווירה קלילה, רצוי בליווי כלי מיתר.

לאחר מכן יש להזדקף, להישיר מבט קדימה, ולהחליט באיזו דרך בוחרים. לדרך הזאת מצרפים כמה חברים, ותיקים וחדשים, שיגלו מסירות נפש ועוז רוח (או להיפך).

ואז, אחרי 6 שנים על אש קטנה, או אז אפשר להביא אותה באלבום מיותר. מה זה מיותר? מהמיותרים שבאלבומים לכל אורך ההיסטוריה האנושית, עם פור של 100 שנה. בוא נגיד שאם אלביס היה חי עדיין ב 1991, הוא היה מת משיעמום

 

[Barmelai]

אתה לא יכול לחלוק עלי, יקירי

כי לא אמרתי "לכל הדעות". זו רק דעתי ואין לה משמעות יותר מחלוק נחל שהושלך לנהר. הכי הרבה אתה יכול להשליך את החלוק שלך, אבל בשביל לחלוק עליי אתה צריך להיות הברנש ההוא ששמע את אחים לנשק ולא האמין למשמע אוזניו ואמר "אם ככה - אז אני הולך!" ומאז לא שמע יותר לאחור.

 

[oren29at]

זאת מחלוקת לשם שמים

(תזכורת לעצמי: הומור לא תמיד עובד באינטרנט. במיוחד לא הומור גרוע)

כמובן שדעתך היא דעתך, ודעתי היא דעתי. אני התכוונתי לתת קנה מידה, פרספקטיבה, מתוך הנחה (שהתאמתה) שאתה לא מכיר את On Every Street.

שמעתי את האלבום הזה פעמים ספורות בחיי, במלואו. מבחינתי, מדובר בחורים בזמן. אני זוכר את עצמי מניח אותו בקומפקט ולוחץ play, ואז זוכר דברים 50-60 דקות אחרי, אבל שום דבר מהאלבום עצמו. למעשה, כששמעתי את Calling Elvis שוב, קודם, ביוטיוב, חשבתי לעצמי "היי, דווקא נשמע נחמד", ואז שוב נעלמו לי 5 דקות מהחיים.

מוזר ומעניין.

 

[Barmelai]

ההומר שלך עובר, שלי לא

עכשיו ברצינות, אני מכיר את האלבום הזה טוב יותר מהרבה אנשים שאוהבים אותו. אני צעדתי חודשיים תמימים, יום אחר יום, כשהקלטת הזו שני מטר ממני, סובבת הלוך וסבוב על גבי האוטו-רוורס. האדם שצעד מתחת לקלטת היה בחור פטפטן וחביב, ידע על הכל מהכל והייתה לו דעה נחרצת על כל דבר שבעולם, כולל האלבום הנדון כאן. אני הייתי הרבה פחות נחרץ ממנו אבל למדתי לאהוב אותו, איכשהו. אבל את האלבום לא.
לנוכח הכוכבים שזהרו בעיניו של ידידי עת היה מביע את דעתו על הקלטת השכם והערב, והדיוק המבהיל שבו ידע את כל המילים של "אחים לנשק" בע"פ, נצרתי את שלי בלבי. לא הבעתי התלהבות אבל גם לא אמרתי את האמת הנוראה. לא אמרתי את האמת הנוראה גם כשהקלטת אבדה לו יום אחד והוא חיפש אותה כמו משוגע ואפילו חזר לכפר שבו לנו בלילה הקודם. אבל הנה אני אומר עכשיו: יש לי זכות מלאה להגיד שאני לא אוהב את האלבום הזה. הרווחתי אותה, אם לא ביושר אז בצדק. וכשאני אומר שהאלבום הזה מיותר, גם אם אני טועה, עדיין אני יודע על מה אני מדבר.

 

[oren29at]

בדרך כלל, התוצאה של שרשורים כאלה

היא רצון (שלי לפחות) להאזנה נוספת, עכשווית, כדי לעדכן מחשבות ותובנות, או סתם להנות ממוזיקה שלא שמעתי כבר הרבה זמן.

אז חשבתי אתמול קצת על Brothers In Arms. הוא נגיש עבורי (פיזית וגם וירטואלית). שאלתי את עצמי האם אני רוצה להאזין לו. הרצתי בראש קטעים אהובים משירים אהובים. הרהרתי בו כחלק מפרספקטיבה רחבה יותר, מנקודת ראות שכוללת את המוזיקה של הלהקה ושל קנופלר עצמו. חיפשתי את נקודת המפגש שתניע אותי בדרך אל מפגש מחודש עם האלבום.

כלום.

יש מצב שאתה צודק.

 

[Nectarrison]

מה איך? פשוט כי לא הקשבת לי בשיחות במסנג'ר