דייייייי ט'

[Silence angelic]

דייייייי ט'

לא יכולה כבר עם ההפרעה הזו! באמת שזה נמאס. אני כלכך רוצה להפסיק להיות טרודה בכמה אני שוקלת ואיך אני ניראת. נמאס לי לחתוך את עצמי ולהקיא ולצום. נמאס לי מהקיום שלי. מהיותי אני. בן אדם דוחה ממורמר דיכאוני חסר חיים ושמחה, עייף. דיי בא לי למות. אם והיה לי האומץ..

 

[חלומותשל אחרים]

זה כל כך קשה "לסחוב" את ההפרעה הזאת כל כך הרבה זמן...
את בטיפול עכשיו?

 

[Silence angelic]

.

אני בטיפול כבר כמה חודשים. אני מרגישה שזה לא עוזר ואני לא באמת מתמסרת. אני מרגישה שאני לא מסוגלת אחרי כלכך הרבה שנים של שתיקה ובדידות. נורא קשה לי לדבר על המקום הזה..אני מחזיקה בו כלכך חזק. אבל בא לי לשחרר אותו כבר. אני פשוט לא יכולה.

 

[someone343]

אני מבינה

את הכאב הגדול.. והרצון להפסיק את הכל כבר..
כשזה נמאס ומכאיב, ומזכירה לך שאני כאן איתך, תכתבי לנו, את יקרה וחשובה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי.

כואב לקרוא את הזעקה הזו שלך.

בעצם, את יודעת, השינוי הוא שינוי שאת צריכה לעשות.
אז אם כל כך נמאס לך-
למה את לא עושה אותו?
מה גורם לך לבחור להשאר חולה ולא לוותר על החולי הזה?
זה נשמע כאילו אני מתממת, אבל אני שואלת לא מהמקום המתמם, אלא מהמקום שבאמת רוצה להבין מה הסיבה שלך. לכל אחת מאיתנו סיבה משלה לזה שזה כל כך קשה לה.