חיים שלי. מישהו צופה?
שוב סדרה על בדרן. הפעם קובי מימון הוא הכוכב. בניגוד לשאר, אגב, הוא ליהק את המשפחה שלו ואת אשתו במציאות לתפקידי עצמם. שזה חידוש מרענן לראות סדרה שבעצם הגיבורים לא שחקנים אלא האנשים במציאות. הדמויות טובות, המונולוגים סבירים. רק מה? זה לא מצחיק. לא הפרק, לא קטעי הסטנדאפ, לא הסיטואציות שהוא נכנס אליהם. זה פשוט לא מצחיק.
הראשון אגב שהתחיל בכל העניין הזה של סיפור חייו והסיטואציות שהוא נקלע אליהם זהו מאיר סוויסה. בשנות התשעים הוא היה הראשון שהתחיל מזה. מעין חנון למלמ כזה שלא מבין למה תמיד הכל מסתבך לו. זה היה מצחיק. תמיד העמידו אותו בכל מיני דברים מוזרים והתגובות שלו לדברים האלו היו מאוד מצחיקות.
אחר כך הגיעו מיה דגן ושי אביבי, שהיו נחמדים אך לא שרדתי את כל הפרקים.
ואז הגיע יהודה לוי שהפך את הז'נר מצחוק למשהו הרבה יותר כבד ורציני על גיבור טרגי חסר ביטחון שכולם מנהלים אותו והוא רק רוצה לחיות את חייו בשקט.
אחריו היה אדיר מילר וצביקה הדר.
בעיניי מכל מה שנעשה אדיר מילר הביא את הז'אנר הזה לדרגת אומנות, הוא היה הכוכב, אך הוא לא היה במרכז הסדרה וככה קיבלנו קומדיית מצבים בכיכובו.
בניגוד לאחרים שהם במרכז הסדרה והכל סובב סביבם. יש בזה איזשהו פספוס.