דווקא במקרה הזה אני חושבת שזה כן נבנה יפה
זה נכון שבעונה 5 אוקטביה ודיוזה היו אויבות, אבל כבר בסוף העונה כששתיהן יושבות מובסות אחת ליד השניה על הספינה אחרי שמקרירי החריב את כדו"א, מתחילים לראות ניצנים של מערכת יחסים ("את יודעת מה הייתה הטעות שלך? שאהבת את הכוח. גם אני חטאתי בזה"). נכון שבשלב הזה הן לא BFF אבל הן פתאום מבינות שיש להן הרבה יותר במשותף ממה שהיו רוצות להודות. הן לא שונאות אחת את השניה, הן רק מאוכזבות שהן לא ניצחו. ואז בעונה 6 אחרי ששתיהן נזרקות מסנקטום בבושת פנים, הן משתמשות אחת בשניה כדי לשרוד, יש להן מטרה משותפת והן חותרות לעברה ביחד. שם מתחילה להירקם החברות בניהן. ואין דבר שמחבר אנשים יחד יותר מכאב או אויב משותף. ואני יודעת שכבר הוצאתי לדיון הזה את המיץ אבל אני רוצה לחזור ולהדגיש שזו בדיוק הייתה נקודת השבירה הסופית שלי מבלאמי. אני חושבת שעם כל המורכבות של כל הדמויות בסדרה, אוקטביה תמיד הייתה הדמות שהכי קל להתחבר אליה, היא בעיני הייתה הדמות הכי מציאותית בסדרה. אפילו בתקופה בבונקר כשניסו ממש לשבור את הדמות שלה, אני ראיתי את זה כמו שירות צבאי של לוחמים, שהם נכנסים לצבא ילדים והדברים שעוברים שם, משנים אותם ושורטים להם את הנשמה. בלאמי שהיה אמור להיות האח הנפלא הזה ראה את אחותו כואבת ועוברת משבר ובמקום להיות שם לצידה ולתמוך בה, בוחר להתנער ממנה. אינדרה מתחננת בפניו שיעזור לה כי אוקטביה צריכה אותו, אבל כנראה ש"אחות שלי אחריות שלי" תקף רק למתי שהיא לא צריכה אותו. ברגע שהמצב הופך לטיפה קשה היא פתאום כבר לא האחריות שלו. כל התקופה שהם ירדו לקרקע היא הייתה חזקה ודאגה לעצמה והוא התעקש לדחוף את עצמו לסיטואציות בהן הוא יוכל לצאת הגיבור שלה ולהציל את המצב. ואז סוף סוף שיש לו הזדמנות להוכיח שאחותך היא האחריות שלך, או עזוב, שלא תהיה האחרויות שלך, אבל שתוכל להישען עליך, שתנסה להבין מה עבר עליה- הוא לא עושה את זה. אפילו כשהיא נשברת ואומרת לו בעצמה שהיה לה קשה כשהוא לא היה לצידה והיא איבדה את הדרך שלה, הוא בוחר להפנות לה עורף ולהתעלם מהכאב שלה. איך זה יושב לכם עם תדמית האח המושלם, אני משתגעת. אני יודעת שזה לא כל כך קשור אבל ראיתי השבוע סרט שמבוסס על סיפור אמיתי שבו בחור שהפגין כישרון כדורסל יוצא דופן בתיכון והיה מיועד לגדולות, קיבל בשנה הראשונה בקולג' שבץ והיה צריכה לעבור שיקום ארוך וכואב, אבל הוא היה כל כך נחוש בדעתו לחזור לשחק כדורסל שהוא הפתיע את כל הרופאים מסביבו עם ההחלמה המדהימה שלו, ולמרות זאת, חברה שלו בחרה להיפרד ממנו כי היא לא רצתה להיות חברה של מישהו שהוא לא הכוכב של הקבוצה ואמרה לו משהו בסגנון של "הייתי רוצה להיות החברה הזו שמגיעה לך ותומכת בך, אבל אני לא כזו" וחשבתי לעצמי שזה דבר כזה חרא להגיד, במיוחד כי הוא כבר היה אחרי הגרוע מכל וניסה להחזיר את החיים שלו למסלול. וחשבתי על זה שזה הזכיר לי את בלאמי, שדאג להיות אח אוהב רק כשזה קל ונוח לו. אז מהמקום השבור הזה של 'עשיתי דברים נוראיים אבל עשיתי אותם עבור האנשים שלי', דיוזה מצליחה להתחבר אליה. שתיהן היו בנקודת השבירה הזו שהן מעדיפות למות לאשר לסחוב את הצלב הזה של הדברים הנוראיים שעשו, ואני חושבת שזה מאוד הגיוני החיבור בניהן ולכן זו גם מערכת היחסים שאני הכי אוהבת כרגע בסדרה. היא בעיני מאוד אמיתית ו-relatable.