ה"נס" של הספר מבחינתי היה בחמישי
וכשקראתי בפעם הראשונה כמעט חטפתי התקף לב מהציטוט הזה: "הרמיוני, פרוואטי, ולבנדר צרחו פה אחד. לא פחות מארבע קרני שיתוק נורו מכיוון הדמיויות סביב הבקתה לעבר הפרופסור מקגונגל. הקרניים האדומות נתקלו בה בחצי הדרך בין הבקתה לטירה. רגע אחד זהרה, מוארת בנוגה אדום מאיים, ואז התרוממה באויר, נחתה בחבטה על גבה ולא נעה עוד." הייתי משוכנעת שהיא הולכת להרוג אותה, במיוחד אחרי השמועות שבחמישי תמות דמות אחת שחשובה להארי....