דיווח מיוון
יצאנו לפני שבוע מהארץ לכיוון הדודקנזים. על הסיפון צוות עם מעט נסיון בים אבל הרבה רצון לתת כתף ולעזור. מרגע שיצאנו עד סוף המסלול הרוח תמיד בעף. מתוכננים 3 לילות, סה"כ 72 שעות עד לקסטלו. המנוע עובד כל הזמן, הראשי משמש לייצוב ואולי נותן עזרה קטנה. לקראת הערב השני אני ממלא דלק למיכל הראשי ונוכח שהדלק שיש לי אולי לא יספיק עד לקסטלו. מחליטים לעשות עצירה קטנה בפפוס, למלא דלק וקצת לנוח. כבר נכנסתי פעם לפפוס בלילה, צריך זהירות, אף פעם אין שם מקום עגינה, אני נקשר למזח העץ ליד סירה של ישראלים מחיפה, מוזלי II. בבוקר עושים סידורי רישום ותשלום, ס"כ 22 אירו על חצי לילה, אוכלים ארוחת בוקר במסעדה וממלאים דלק אצל טוני. יוצאים לדרך שוב ברוח בעף, מוזלי מלווים אותנו ולקראת הערב אני שומע פיצוץ מהמנוע, המטף כיבוי פרץ ומילא את כל המנוע בקצף צהוב. אני מדומם מיד, מתייעץ עם שבתאי מהמוזלי ועובד כשעה על הניקיון של התא כולו. היות ואין שום רוח והתחזית דומה, צוות המוזלי מתנדב לגרור אותנו עד שנדע אם יש לנו מנוע. מזל גדול ורוח של עזרה הדדית ממתנים את הייאוש. אחרי שהמנוע מתגלה וכבר די נקי, כולל פילטר אוויר, מתניעים וזה עובד, בלי בעיות. משתחררים מהגרירה, אומרים שלום ותודה לצוות המוזלי וממשיכים לכיוון קסטלו. למרות שהכל עובד אני מחליט להיכנס לקאש שמכונאי יבדוק את הסירה. מגיעים לקאש, בא אלינו הנציג של סאמט הסוכן לסדר לנו כניסה ויציאה. הוא גם שולח מכונאי, אבל מגיע חשמלאי, המכונאי במרמריס, ובכלל אנחנו במוצאי שבת ומחר ראשון אף אחד לא יסתכל עלינו, הכניסה לקאש היתה מיותרת, אבל נהנה מעארוחה במסעדת דניז. למחרת בבוקר נפרדים מתורקיה ומ- 95 אירו לרשויות. תוך שעה אנחנו בקסטלו נהנים מהחיים.עוגנים מול המסעדה ATHINA וגם אוכלים שם, מצויין. היום יום משאל העם אז הרשויות יעבדו רק משעה 7 בערב. אבל סטרטוס מהמכס מזמין אותנו אליו, אחרי זה משטרה, אחרי זה הרבור מסטר, כך שחסכתי את ה-20 אירו קומיסיון לאלקסנדרה שראתה שאני מסתדר והציעה לי להמשיך לבד. בערב יוצאים לכיוון רודוס. הרוח מערבית מתחזקת ולא יורדת כל הלילה מ-22 קשר. אנחנו מקפצים בין הגלים וכמעט לא ישנים. בבוקר מגיעים מותשים אך שמחים שהגענו לרודוס, אני מתקשר קודם לג'ורג' שיסדר לנו מקום והוא מחכה לנו בכניסה. נותן לנו עגינה בצד, רחוק מהשרשרת בקרקעית שלא מעט נתפשים בה (הצוללנים מחכים בצד שיקראו להם). מחיר 10 אירו ללילה. מגיע אלי מכונאי, סודאני מצפון סודן ( הוא מסביר לי האלה שמגיעים לישראל הם מהדרם) בשם סברי, מוסלמי, צם כל היום כי זה ראמדן אבל אופטימי וחייכן. מציאה של ממש, עושה את כל הנחוץ להחזיר את הסירה לתקינותה, בסך הכל הנזק מהמטף היה מינורי. מחליפים את כל הפילטרים, בהזדמנות עושים טיפול מעמיק כדי שאהיה רגוע. אני מנצל את הימים ברודוס לבדוק את המרינה החדשה, והיא פעילה כבר שבועיים, עם מים וחשמל, 25 אירו לסירה 10 מטר, חשמל ומים לחוד. הבעיה שהיא מרוחקת מהעיר העתיקה, נראה שהפיתרון הוא שכירת רכב. היום אני מקווה לסגור את המנוע ולצאת לכיוון סימי.
יצאנו לפני שבוע מהארץ לכיוון הדודקנזים. על הסיפון צוות עם מעט נסיון בים אבל הרבה רצון לתת כתף ולעזור. מרגע שיצאנו עד סוף המסלול הרוח תמיד בעף. מתוכננים 3 לילות, סה"כ 72 שעות עד לקסטלו. המנוע עובד כל הזמן, הראשי משמש לייצוב ואולי נותן עזרה קטנה. לקראת הערב השני אני ממלא דלק למיכל הראשי ונוכח שהדלק שיש לי אולי לא יספיק עד לקסטלו. מחליטים לעשות עצירה קטנה בפפוס, למלא דלק וקצת לנוח. כבר נכנסתי פעם לפפוס בלילה, צריך זהירות, אף פעם אין שם מקום עגינה, אני נקשר למזח העץ ליד סירה של ישראלים מחיפה, מוזלי II. בבוקר עושים סידורי רישום ותשלום, ס"כ 22 אירו על חצי לילה, אוכלים ארוחת בוקר במסעדה וממלאים דלק אצל טוני. יוצאים לדרך שוב ברוח בעף, מוזלי מלווים אותנו ולקראת הערב אני שומע פיצוץ מהמנוע, המטף כיבוי פרץ ומילא את כל המנוע בקצף צהוב. אני מדומם מיד, מתייעץ עם שבתאי מהמוזלי ועובד כשעה על הניקיון של התא כולו. היות ואין שום רוח והתחזית דומה, צוות המוזלי מתנדב לגרור אותנו עד שנדע אם יש לנו מנוע. מזל גדול ורוח של עזרה הדדית ממתנים את הייאוש. אחרי שהמנוע מתגלה וכבר די נקי, כולל פילטר אוויר, מתניעים וזה עובד, בלי בעיות. משתחררים מהגרירה, אומרים שלום ותודה לצוות המוזלי וממשיכים לכיוון קסטלו. למרות שהכל עובד אני מחליט להיכנס לקאש שמכונאי יבדוק את הסירה. מגיעים לקאש, בא אלינו הנציג של סאמט הסוכן לסדר לנו כניסה ויציאה. הוא גם שולח מכונאי, אבל מגיע חשמלאי, המכונאי במרמריס, ובכלל אנחנו במוצאי שבת ומחר ראשון אף אחד לא יסתכל עלינו, הכניסה לקאש היתה מיותרת, אבל נהנה מעארוחה במסעדת דניז. למחרת בבוקר נפרדים מתורקיה ומ- 95 אירו לרשויות. תוך שעה אנחנו בקסטלו נהנים מהחיים.עוגנים מול המסעדה ATHINA וגם אוכלים שם, מצויין. היום יום משאל העם אז הרשויות יעבדו רק משעה 7 בערב. אבל סטרטוס מהמכס מזמין אותנו אליו, אחרי זה משטרה, אחרי זה הרבור מסטר, כך שחסכתי את ה-20 אירו קומיסיון לאלקסנדרה שראתה שאני מסתדר והציעה לי להמשיך לבד. בערב יוצאים לכיוון רודוס. הרוח מערבית מתחזקת ולא יורדת כל הלילה מ-22 קשר. אנחנו מקפצים בין הגלים וכמעט לא ישנים. בבוקר מגיעים מותשים אך שמחים שהגענו לרודוס, אני מתקשר קודם לג'ורג' שיסדר לנו מקום והוא מחכה לנו בכניסה. נותן לנו עגינה בצד, רחוק מהשרשרת בקרקעית שלא מעט נתפשים בה (הצוללנים מחכים בצד שיקראו להם). מחיר 10 אירו ללילה. מגיע אלי מכונאי, סודאני מצפון סודן ( הוא מסביר לי האלה שמגיעים לישראל הם מהדרם) בשם סברי, מוסלמי, צם כל היום כי זה ראמדן אבל אופטימי וחייכן. מציאה של ממש, עושה את כל הנחוץ להחזיר את הסירה לתקינותה, בסך הכל הנזק מהמטף היה מינורי. מחליפים את כל הפילטרים, בהזדמנות עושים טיפול מעמיק כדי שאהיה רגוע. אני מנצל את הימים ברודוס לבדוק את המרינה החדשה, והיא פעילה כבר שבועיים, עם מים וחשמל, 25 אירו לסירה 10 מטר, חשמל ומים לחוד. הבעיה שהיא מרוחקת מהעיר העתיקה, נראה שהפיתרון הוא שכירת רכב. היום אני מקווה לסגור את המנוע ולצאת לכיוון סימי.