זה לא יכול להראות כמו ויניל בגודל
של דיסק... העטיפות של וינילים תמיד מרשימות כי הגדול קובע. אין ספק שלקומפקטיות יש יתרונות רבים, אבל זה כנראה המחיר שצריך לשלם - האמנות לא באה לידי מיצוי בפורמט כ"כ קטן. אני אמביוולנטית - מצד אחד אוהבת אריזות יפות ומיוחדות, מצד שני, אחרי שאני מסיימת להתפעל וללטף אותן, הן אכן הרבה פחות נוחות לשימוש שוטף ולאחסון על המדף. בשיא הפרטי שלי מחזיקה עטיפת הדיסק אקסטרווגנזה (למי שלא מכיר, לא להיבהל, זה לא קשור לפרוג - מדובר בעיבודים אירים ליצירות של ויולדי - מומלץ בחום לאוהבי הז'אנר). מדובר בעטיפת קרטון שבנויה כמו "פרח" - הדיסק למטה בבסיס, וצריך לפתוח 4 קיפולים לכל הכיוונים עד שמגיעים אליו (ולא לשכוח לקפל אותם חזרה בסדר הנכון, אחרת זה לא יסגר כמו שצריך). כמובן שלא מדובר בדבר הכי נורא בעולם, אבל אחרי פעם-פעמיים זה מפסיק להיות מגניב והופך להיות ממש מ-ע-י-ק.