לימור לעתיד שחור
New member
דיג'ימון מילניום
אין לי שמץ מושג קלוש לגבי הסיפורים אבל אני רואה שהרבה כותבים פה וחשבתי לי, את יודעת מה? קחי את כחשרון הכתיבה העלוב שלך ותכתבי סיפור דיג'ימון! ואני מתחילה... פרק 1- התאונה "אוף! שיער מעצבן!" צרחה ג'נה והשליכה את המברשת על הריצפה בזעם. היה לה שיער ארוך ומתולתל שלא הסכים בשום אופן לתת לה לסרק אותו. "שוב בעיות עם השיער?" שאל זכרי כשיצא מחדר האבטיה. "יש לי פיתרון לבעיה שלך! תעשי קרחת!" הוא התפקע מצחוק והלך לחדר שלו "אידיוט..." סיננה ג'נה בכעס. הוא תמיד עושה את זה ולפעמים זה פשוט עולה על העצבים. בדרך לבית הספר היא ראתה את מימי רצה לכיוון בית הספר בהיסטריה "מה קרה?" שאלה ג'נה, היא אף פעם לא ראתה את מימי רצה ובטח שלא מזיעה, היא אומרת שזה הורס לה את העור (שזה כמובן שטויות במיץ אשכוליות אבל מילא...). בכל אופן מימי רצה והיא נראתה מתוחה יותר מתמיד "מה קרה?" שאלה ג'נה "למה את כל כך ממהרת?" מימי לא עצרה וצעקה לעבר ג'נה "אני מאחרת ויש לנו שיעור עם המנהל! ואני לא מוכנה לסבול עוד עבודה אחת כזאת של שישה עמודים!" היא אמרה ונעלמה בסיבוב. "מאחרת?" חשבה ג'נה "אם היא מאחרת ואני הולכת מאחוריה..." ג'נה רצה אחרי מימי, מנסה להשיג אותה כדי לא לאחר. מימי רצה, אחריה ג'נה ואחריהן מזדנב זכרי שגורר את נעליו שגדולות עליו בשלוש מידות. מימי רצה כאילו שהיא תמות אם היא לא תגיע בזמן. היא הגיעה לכביש ורצה אפילו בלי להסתכל לצדדים. ג'נה, שראתה את המכונית, רצה לכיוונה של מימי בניסיון להוציא ואתה משם מהר יותר. זכרי לא ראה כלום, הוא הסתכל על המדרכה והיה עייף מהריצה בנעליים בגדולות והכבדות המשיך לרוץ ולקח לו קצת זמן לקלוט שהרעשים של המכוניות הולכים ומתקרבים, הוא הרים את ראשו וראה את המכונית שהתקרבה אליו "אהההההההההה!!!!!!!!!!!!" הוא זינק קדימה בלי לחשוב ונפל על ג'נה שאחזה ברגלה של מימי. כולם נפלו על הכביש המכונית התקרבה... בום!!!!!!!!
אין לי שמץ מושג קלוש לגבי הסיפורים אבל אני רואה שהרבה כותבים פה וחשבתי לי, את יודעת מה? קחי את כחשרון הכתיבה העלוב שלך ותכתבי סיפור דיג'ימון! ואני מתחילה... פרק 1- התאונה "אוף! שיער מעצבן!" צרחה ג'נה והשליכה את המברשת על הריצפה בזעם. היה לה שיער ארוך ומתולתל שלא הסכים בשום אופן לתת לה לסרק אותו. "שוב בעיות עם השיער?" שאל זכרי כשיצא מחדר האבטיה. "יש לי פיתרון לבעיה שלך! תעשי קרחת!" הוא התפקע מצחוק והלך לחדר שלו "אידיוט..." סיננה ג'נה בכעס. הוא תמיד עושה את זה ולפעמים זה פשוט עולה על העצבים. בדרך לבית הספר היא ראתה את מימי רצה לכיוון בית הספר בהיסטריה "מה קרה?" שאלה ג'נה, היא אף פעם לא ראתה את מימי רצה ובטח שלא מזיעה, היא אומרת שזה הורס לה את העור (שזה כמובן שטויות במיץ אשכוליות אבל מילא...). בכל אופן מימי רצה והיא נראתה מתוחה יותר מתמיד "מה קרה?" שאלה ג'נה "למה את כל כך ממהרת?" מימי לא עצרה וצעקה לעבר ג'נה "אני מאחרת ויש לנו שיעור עם המנהל! ואני לא מוכנה לסבול עוד עבודה אחת כזאת של שישה עמודים!" היא אמרה ונעלמה בסיבוב. "מאחרת?" חשבה ג'נה "אם היא מאחרת ואני הולכת מאחוריה..." ג'נה רצה אחרי מימי, מנסה להשיג אותה כדי לא לאחר. מימי רצה, אחריה ג'נה ואחריהן מזדנב זכרי שגורר את נעליו שגדולות עליו בשלוש מידות. מימי רצה כאילו שהיא תמות אם היא לא תגיע בזמן. היא הגיעה לכביש ורצה אפילו בלי להסתכל לצדדים. ג'נה, שראתה את המכונית, רצה לכיוונה של מימי בניסיון להוציא ואתה משם מהר יותר. זכרי לא ראה כלום, הוא הסתכל על המדרכה והיה עייף מהריצה בנעליים בגדולות והכבדות המשיך לרוץ ולקח לו קצת זמן לקלוט שהרעשים של המכוניות הולכים ומתקרבים, הוא הרים את ראשו וראה את המכונית שהתקרבה אליו "אהההההההההה!!!!!!!!!!!!" הוא זינק קדימה בלי לחשוב ונפל על ג'נה שאחזה ברגלה של מימי. כולם נפלו על הכביש המכונית התקרבה... בום!!!!!!!!