דיבור חזרתי

[אבא28]

דיבור חזרתי

שלום ושנה טובה לכולכם, בתנו בת ה-5 נמצאת בתקופת רגרסיה מזה חודשיים. אני רוצה לשמוע מניסיונכם לגבי אחת התופעות - דיבור חזרתי, הסבר קצר למה אני מתכוונת: אם בתנו רוצה משהו מסוים (פעילות, אוכל...) ואנו מסכימים לתת/לבצע אותו אבל לא מייד (ומסבירים שקודם נעשה כך וכך ואז את בקשתה או לחילופין משתמשים בביטוי זמן "עוד מעט" או ביטוים אחרים שהיא מכירה) היא נוטה לחזור על בקשתה במרווחי זמן של 10 שניות לערך למשך פרקי זמן של רבע שעה ויותר לרב החזרתיות מלווה בקשר עין. ממה נובע הדיבור החזרתי? ואיך התמודדתם עימו? תודה

 

[אמא של 56]

אני לא שום מומחית

אבל זה לא נראה לי הדיבור החזרתי הקלאסי, לי זה נראה יותר כמו חוסר פרופורציה על כמה זמן צריך לחכות כשאומרים לך "עוד מעט", וכמה פעמים לגיטימי לחזור על הבקשה. הייתי מנסה לתת לה קצת פרופורציה על משך הזמן. הייתי אומרת לה למשל שאי אפשר עכשיו, אבל אפשר בעוד חמש דקות, והולכת ביחד איתה ומכוונת טיימר לעוד חמש דקות, מסבירה לה שהזמן הולך ומתקרב ככל שמחכים, וכשהיא תשמע את הטיימר מצלצל תדע שחלפו חמש דקות, ושהגיע הזמן. הייתי מסבירה לה גם שאתם לא תסכימו לפני שיחלפו חמש דקות, ולכן אין טעם לשאול אתכם, כל עוד הטיימר עדיין לא צלצל. היא יכולה לגשת ולראות כמה זמן נותר, ולראות איך הטיימר "הולך", ואולי אחרי מספר פעמים תוכל לקבל סדר גודל לגבי מה זה "עוד חמש דקות".

 

[הדסיייייייייגור]

חזרתיות

לפני חצי שעה קרה אותו דבר עם בני בן ה-9. אני מסכימה שזו חוסר הבנה של ביטויי זמן ואני חושבת שזה גם קשור לאובססיביות, כלומר הצורך לחזור על השאלה שוב ושוב למרות שיש מרווח זמן , ובנוסף הקושי להמתין. מה שנקרא קושי בדחיית סיפוקים. אני משתדלת להיות מאד סבלנית ואמפטית כי אני חושבת שזה נובע מקושי אבל אני לא מוותרת. ברגע שאמרתי עוד כל וכך דקות אני מקפידה לא לוותר כי זה חשוב בעיני להתמודד וללמוד למרות שזה קשה. אין ספק שהרבה פעמים בתקופות של ריגרסיה אני משתדלת לתכנן דברים כך שיווצרו פחות מצבים בהם זה קורה. לגיא מאד עוזר אם אני נוגעת בו מסתכלת לו בעיניים בהבנה ומסבירה לו לתוך העיניים שכרגע אי אפשר והוא צריך להמתין. המון אהבה וס ב ל נ ו ת. בסוף זה עובר או משתפר עד הפעם הבאה.....

 

[רונית ולגרין]

שלום אבא28

נכון כתבו לך שזהו לא דיבור חזרתי (אקולליה) אלא בעיה או קושי בדחיית סיפוקים. הבת שלך כנראה רוצה הכל כאן ועכשיו, ומתקשה להתמודד עם הצורך לדחות סיפוקים. מבחינתה "עוד מעט" זה המתנה קצרה ואז.. אני חושבת ששיטת השעון באמת מצויינת ומוכיחה את עצמה. לפעמים כאשר מכוונים שעון שיצלצל ומודיעים לה שזה יקרה כאשר היא תשמע צלצול זה בהחלט עוזר, ואז אתם גם יכולים להיעזר בטענה שעדיין לא נשמע הצלצול. לילדים שמכירים מספרים ניתן להיעזר בכך ש"כאשר המחוג הגדול יהיה על מספר 10 למשל, אז" המאורע המיוחל יקרה. מבחינתה "עוד מעט" זה מושג אבסטרקטי לחלוטין ולכן השאלות והבקשות תכופות מאד. בברכה, רונית ולגרין קלינאית תקשורת