Sarcastic girl
New member
דיאטה, הסיוט שאחרי
לאחר מאבק אינסופי של ירידה מאסיבית (ובריאה!) של 20 קילו, שילוב של הפחתת כמויות,מתוקים, וספורט 5 שעות בשבוע.
הצלחתי. עשיתי את זה. ירדתי במשקל! הגעתי למשקל היעד! החלום שלי לקבל גוף של אישה. עם צורה והכל!!!...
....
והחזה..
ה...חזה..
בהתחלה הוטרדתי שהוא הצטמק לאט לאט...אהבתי את הD שלי מאד. אבל החלטתי שמוטב גוף נשי וחטוב מאשר גוף רופף,חסר צורה וחזה גדול.
אבל המצב החמיר.
הוא לא רק קטן יותר ויותר..
הוא נפל..מקומט..רופס..עטוף בעודפי עור מכוערים, סימני מתיחה...הפאניקה..החרדה שלאט לאט משתלטת. והניסיון להבהיר לעצמי שאין כזה דבר בחורה מושלמת..שזה בסדר שיש פגמים..ומי שמחפש בובת חרסינה שיעוף לי מהעיניים...אבל זה לא עובד.
המאבק הזה להיכנס לפרופורציה. לא לתת לחרדה לעטוף אותי .כי אין איך לצאת משם אח"כ..
אבל עכשיו זה קרה. זה פשוט אוכל אותי. עם האובססיה הפסיכית שלי לכל נקודה שהיא לא בסדר בגוף שלי. (שעם זה הצלחתי להתמודד יפה)
אבל חזה...האיבר המייצג את הנשיות..דווקא הוא הכי הרוס אצלי..
אני דוחה כל גבר שמתחיל איתי..( אנשים חושבים שהם רוצים לראות אותי מתפשטת. אבל אין להם מושג מה קורה מתחת.)
אני ממציאה להם תירוצים,.כשמישהו יצא עם מישהי בגילי הוא יצפה, אמנם לא לשלמות,אבל מינימום גוף מוצק של בת 23. לא של בת 70.
(ולא משנה כמה הוא יאהב אותי ויימשך. אף אחד לא רוצה אישה עם חזה נוראי כזה, או לעולם לא לראות את החזה של חברה שלו,אני מדמיינת את התגובה שלו כשהוא יראה אותי בלי חזיה והעיניים שלי שוב מתמלאות דמעות) אני לא מצליחה לחשוב אפילו על להיות עם מישהו. ואם כן אז בחושך מוחלט כשהוא שיכור לגמרי וכשאני עדיין בחזיה.
לניתוח..אין תקציב(והוא משאיר צלקות). וקשה לי להאמין שיש דרך אחרת..
בגיל 23..אני צריכה ניתוח להרמת חזה.
הייאוש..
לאחר מאבק אינסופי של ירידה מאסיבית (ובריאה!) של 20 קילו, שילוב של הפחתת כמויות,מתוקים, וספורט 5 שעות בשבוע.
הצלחתי. עשיתי את זה. ירדתי במשקל! הגעתי למשקל היעד! החלום שלי לקבל גוף של אישה. עם צורה והכל!!!...
....
והחזה..
ה...חזה..
בהתחלה הוטרדתי שהוא הצטמק לאט לאט...אהבתי את הD שלי מאד. אבל החלטתי שמוטב גוף נשי וחטוב מאשר גוף רופף,חסר צורה וחזה גדול.
אבל המצב החמיר.
הוא לא רק קטן יותר ויותר..
הוא נפל..מקומט..רופס..עטוף בעודפי עור מכוערים, סימני מתיחה...הפאניקה..החרדה שלאט לאט משתלטת. והניסיון להבהיר לעצמי שאין כזה דבר בחורה מושלמת..שזה בסדר שיש פגמים..ומי שמחפש בובת חרסינה שיעוף לי מהעיניים...אבל זה לא עובד.
המאבק הזה להיכנס לפרופורציה. לא לתת לחרדה לעטוף אותי .כי אין איך לצאת משם אח"כ..
אבל עכשיו זה קרה. זה פשוט אוכל אותי. עם האובססיה הפסיכית שלי לכל נקודה שהיא לא בסדר בגוף שלי. (שעם זה הצלחתי להתמודד יפה)
אבל חזה...האיבר המייצג את הנשיות..דווקא הוא הכי הרוס אצלי..
אני דוחה כל גבר שמתחיל איתי..( אנשים חושבים שהם רוצים לראות אותי מתפשטת. אבל אין להם מושג מה קורה מתחת.)
אני ממציאה להם תירוצים,.כשמישהו יצא עם מישהי בגילי הוא יצפה, אמנם לא לשלמות,אבל מינימום גוף מוצק של בת 23. לא של בת 70.
לניתוח..אין תקציב(והוא משאיר צלקות). וקשה לי להאמין שיש דרך אחרת..
בגיל 23..אני צריכה ניתוח להרמת חזה.
הייאוש..