אז זהו - שלא.
אתה שוכח שאתה מקבל זימון לראיון שני רק אם עברת ראיון ראשון - זה אומר שבתכלס את הסינון הראשוני מבצעים רק *שני* מראיינים שתפקידם להחליט אם אתה מתאים להיות רופא או לא. המראיינים ממש לא תמיד מגוונים (מנסיון אישי), הראיון ממש לא תמיד מתנהל בצורה מקצועית, ואין אפילו מעט אחידות בראיונות בין אנשים. לפחות במו"ר אתה מוערך על-ידי בודקים שונים שמנקדים את הביוגרפי שלך ו-8 מעריכים שונים ביום התחנות (פחות נתון להטיות).
בקיצור, אתה עובר הערכה סובייקטיבית לאללה מלאה בהטיות מפה ועד סינגפור שכל (סטודנט זוטר בשנה א' לתואר כלשהו במדעי החברה יכול לנקוב בשמן מתוך שינה) על-ידי שני אנשים שבוחרים לראיין אותך כראות עיניהם, ולפסול אותך אם לא באת להם טוב בעין או אם אתה לא מדבר באותה השפה שהם מדברים (שזה כמובן כמו כל ראיון בכל מקום אחר - למשל חברה מסחרית - פשוט אם זה המצב, כבר עדיף שיעלו טיפה את הסף כך שמירב הסינון יתבצע על סמך פרמטרים "אובייקטיביים" יותר כמו ציונים).
לגביי משוב - טופס הערכה בזוי שאין בו מקום להפריד בין המראיינים השונים, שואל מספר שאלות לא ברורות ואין בו מקום לתוכן אמיתי. בנוסף טופס המשוב שניתן למלא *אינו* אנונימי ותנאי המשוב לא מוסברים למועמדים בצורה ברורה ועניינית שתעודד אותם למלא משוב אמיתי וביקורתי לצורך שיפור השיטה (אני לא מכיר הרבה מועמדים ששניה אחרי שיוצאים מראיון, ימתחו ביקורת על התפקוד של המראיינים שלהם כשהמראיינים נמצאים איתם באותו המסדרון וצופים בהם ממלאים את המשוב - וכן, גם זה קרה לי).
לגביי ערעורים - תהליך בזוי ומבזה בו אתה צריך להוכיח (למרות שאין לך יכולת אמיתית) שאתה מרגיש שהתפקוד של המראיינים שחלקם הגדול משתייכים לסגל הפקולטה, שלא לומר נשואים לדיקן הפקולטה) היה שלא כראוי, בלי יכולת אמיתית לעשות זאת או רצון אמיתי מצד גורמי הפקולטה להאמין לך אפילו טיפה.
הדברים נאמרים מחוויה אישית שלי ושל מקורבים שלי, שעברו את הראיונות, אגב, ולומדים בפקולטה ומספרים סיפורי זוועה על המאפיה שמנהלת את פקולטה בצורה מזלזלת. מאמין שיש אנשים, כמוך, שחוו חווית מיון אחרת לגמרי (שהייתה נפלאה) - אבל זאת החוויה שהזדמנה לך/כם, זה לא אומר שזאת החוויה השכיחה.
אתה שוכח שאתה מקבל זימון לראיון שני רק אם עברת ראיון ראשון - זה אומר שבתכלס את הסינון הראשוני מבצעים רק *שני* מראיינים שתפקידם להחליט אם אתה מתאים להיות רופא או לא. המראיינים ממש לא תמיד מגוונים (מנסיון אישי), הראיון ממש לא תמיד מתנהל בצורה מקצועית, ואין אפילו מעט אחידות בראיונות בין אנשים. לפחות במו"ר אתה מוערך על-ידי בודקים שונים שמנקדים את הביוגרפי שלך ו-8 מעריכים שונים ביום התחנות (פחות נתון להטיות).
בקיצור, אתה עובר הערכה סובייקטיבית לאללה מלאה בהטיות מפה ועד סינגפור שכל (סטודנט זוטר בשנה א' לתואר כלשהו במדעי החברה יכול לנקוב בשמן מתוך שינה) על-ידי שני אנשים שבוחרים לראיין אותך כראות עיניהם, ולפסול אותך אם לא באת להם טוב בעין או אם אתה לא מדבר באותה השפה שהם מדברים (שזה כמובן כמו כל ראיון בכל מקום אחר - למשל חברה מסחרית - פשוט אם זה המצב, כבר עדיף שיעלו טיפה את הסף כך שמירב הסינון יתבצע על סמך פרמטרים "אובייקטיביים" יותר כמו ציונים).
לגביי משוב - טופס הערכה בזוי שאין בו מקום להפריד בין המראיינים השונים, שואל מספר שאלות לא ברורות ואין בו מקום לתוכן אמיתי. בנוסף טופס המשוב שניתן למלא *אינו* אנונימי ותנאי המשוב לא מוסברים למועמדים בצורה ברורה ועניינית שתעודד אותם למלא משוב אמיתי וביקורתי לצורך שיפור השיטה (אני לא מכיר הרבה מועמדים ששניה אחרי שיוצאים מראיון, ימתחו ביקורת על התפקוד של המראיינים שלהם כשהמראיינים נמצאים איתם באותו המסדרון וצופים בהם ממלאים את המשוב - וכן, גם זה קרה לי).
לגביי ערעורים - תהליך בזוי ומבזה בו אתה צריך להוכיח (למרות שאין לך יכולת אמיתית) שאתה מרגיש שהתפקוד של המראיינים שחלקם הגדול משתייכים לסגל הפקולטה, שלא לומר נשואים לדיקן הפקולטה) היה שלא כראוי, בלי יכולת אמיתית לעשות זאת או רצון אמיתי מצד גורמי הפקולטה להאמין לך אפילו טיפה.
הדברים נאמרים מחוויה אישית שלי ושל מקורבים שלי, שעברו את הראיונות, אגב, ולומדים בפקולטה ומספרים סיפורי זוועה על המאפיה שמנהלת את פקולטה בצורה מזלזלת. מאמין שיש אנשים, כמוך, שחוו חווית מיון אחרת לגמרי (שהייתה נפלאה) - אבל זאת החוויה שהזדמנה לך/כם, זה לא אומר שזאת החוויה השכיחה.