דחוף!!! בעיית שיבוץ
אני פשוט אובדת עצות, בכיתי כל הבוקר... הבן של יהחל אתמול כיתה א', ושובץ בכיתה בלי 2 החברים הכי טובים שלו. את זה אנחנו יודעים שבועיים. וכל השיחות עם המנהלת נתקלו באטימות, שוחחנו עם היועצת , סגנית, רכזת השכבה וכלום.. הילד שלי מקסים ומוכשר (כמו כל אמא), ילד חברותי אבל שובץ בכיתה שבה חוץ מילד 1 לא מכיר שם אף אחד. ברישום התבקשנו לרשום 3 שמות ורשמתי 3 שמות (השלישי זה הילד מהכיתה הנוכחית - שאז הם היו מיודדים והיום פחות). את 2 החברים הראשונים שמו יחד ואותו לא. יש 4 כיתות בשכבה מתוכם ב - 2 יש המון ילדים מהגן שלו, וב - 2 אין כמעט בכלל. ודוקא הוא נתקע בכיתה בלי שהוא מכיר פרט ל - 1 אף ילד. אתמול הוא החל יחסית סביר - חזר קצת עצוב, טען שכואבת לו הבטן מאד.. בערב אפילו היה לו חום - 38 מעלות.. בבוקר הוא קם ללא חום אבל אמר שהבטן כואבת - לדעתי מהפחד והחשש. היום במסדר הבוקר (כן כן יש להם דבר כזה כל בוקר ב - 7:57 עומדים ושרים את התיקווה...רק שלעשות את זה עם כתות א' ביום השני ללימודים בחום הזה לא חכם במיוחד...) הוא עמד ופשוט דמעות זלגו לו מהעיניים, הוא היה עצוב ולא רצה שאלך - מעולם אבל מעולם באף מסגרת ששמתי אותו זה לא קרה . ליוויתי אותו לכיתה - הוא אמר שהיום עובר לו לאט מידי..הרגשתי את העצב שלו עד עמקי ליבי והייתי חסרת אונים. יצאתי עם דמעות מהכיתה והתחננתי למנהלת שתעביר אותו, וגם לרכזת כיתות א' - הם מסרבות בטענה שיש להם את השיקולים שלהם ושהילד ילמד להתאקלם תוך כמה ימים.. ואם יעבירו זה יהיה לקראת החגים ולא עכשיו.. (למה? לחכות חודש למה?) הם התעקשו שהוא יהיה בסדר. באתי הביתה בלב כבד. כואב לי שזו החוויה שיזכור מכיתה א'. למה המערכת כל כך אטומה. למה מכתחילה ככה חילוקו. המזכירה הדפוקה אמרה לי בזמנו שאם ארשום את הילד שאיתו הוא רוצה להיות (הם יחד מגיל 2) ראשון והוא ירשום אותנו הם ישובצו - וזה מה שעשינו ובסוף זה לא קרה. איך אפשר לשכנע את המערכת האטומה הזו להבין שהם טעו. יש עוד כמה בודדים שרוצים להשתבץ אחרת אז אני לא מבינה מה ההעקשנות.. איך היא אמרה לי "יש לנו שיקולים סודיים משלנו".. סודיים.... - שב"כ מי ישמע.. איזה שיקולים האם הם במגמה ריאלית או ספרותית האם הם התקבלו לחוג מסוים באוניברסיטה. ? מכיוון שאני מכירה את המערכת מבפנים בעברי אני יודעת שחצי מזה זה סתם.. אבל אני לא עומדת בזה שאני רואה ילד עצוב.. והבן שלי ילד שמח מטבעו, חייכן, מאושר, לאן הוא נעלם לי כבר יומיים - אני לא רוצה שהוא יחלה מרוב עצב..כי הוא מאד רגיש.. מה עושים??
אני פשוט אובדת עצות, בכיתי כל הבוקר... הבן של יהחל אתמול כיתה א', ושובץ בכיתה בלי 2 החברים הכי טובים שלו. את זה אנחנו יודעים שבועיים. וכל השיחות עם המנהלת נתקלו באטימות, שוחחנו עם היועצת , סגנית, רכזת השכבה וכלום.. הילד שלי מקסים ומוכשר (כמו כל אמא), ילד חברותי אבל שובץ בכיתה שבה חוץ מילד 1 לא מכיר שם אף אחד. ברישום התבקשנו לרשום 3 שמות ורשמתי 3 שמות (השלישי זה הילד מהכיתה הנוכחית - שאז הם היו מיודדים והיום פחות). את 2 החברים הראשונים שמו יחד ואותו לא. יש 4 כיתות בשכבה מתוכם ב - 2 יש המון ילדים מהגן שלו, וב - 2 אין כמעט בכלל. ודוקא הוא נתקע בכיתה בלי שהוא מכיר פרט ל - 1 אף ילד. אתמול הוא החל יחסית סביר - חזר קצת עצוב, טען שכואבת לו הבטן מאד.. בערב אפילו היה לו חום - 38 מעלות.. בבוקר הוא קם ללא חום אבל אמר שהבטן כואבת - לדעתי מהפחד והחשש. היום במסדר הבוקר (כן כן יש להם דבר כזה כל בוקר ב - 7:57 עומדים ושרים את התיקווה...רק שלעשות את זה עם כתות א' ביום השני ללימודים בחום הזה לא חכם במיוחד...) הוא עמד ופשוט דמעות זלגו לו מהעיניים, הוא היה עצוב ולא רצה שאלך - מעולם אבל מעולם באף מסגרת ששמתי אותו זה לא קרה . ליוויתי אותו לכיתה - הוא אמר שהיום עובר לו לאט מידי..הרגשתי את העצב שלו עד עמקי ליבי והייתי חסרת אונים. יצאתי עם דמעות מהכיתה והתחננתי למנהלת שתעביר אותו, וגם לרכזת כיתות א' - הם מסרבות בטענה שיש להם את השיקולים שלהם ושהילד ילמד להתאקלם תוך כמה ימים.. ואם יעבירו זה יהיה לקראת החגים ולא עכשיו.. (למה? לחכות חודש למה?) הם התעקשו שהוא יהיה בסדר. באתי הביתה בלב כבד. כואב לי שזו החוויה שיזכור מכיתה א'. למה המערכת כל כך אטומה. למה מכתחילה ככה חילוקו. המזכירה הדפוקה אמרה לי בזמנו שאם ארשום את הילד שאיתו הוא רוצה להיות (הם יחד מגיל 2) ראשון והוא ירשום אותנו הם ישובצו - וזה מה שעשינו ובסוף זה לא קרה. איך אפשר לשכנע את המערכת האטומה הזו להבין שהם טעו. יש עוד כמה בודדים שרוצים להשתבץ אחרת אז אני לא מבינה מה ההעקשנות.. איך היא אמרה לי "יש לנו שיקולים סודיים משלנו".. סודיים.... - שב"כ מי ישמע.. איזה שיקולים האם הם במגמה ריאלית או ספרותית האם הם התקבלו לחוג מסוים באוניברסיטה. ? מכיוון שאני מכירה את המערכת מבפנים בעברי אני יודעת שחצי מזה זה סתם.. אבל אני לא עומדת בזה שאני רואה ילד עצוב.. והבן שלי ילד שמח מטבעו, חייכן, מאושר, לאן הוא נעלם לי כבר יומיים - אני לא רוצה שהוא יחלה מרוב עצב..כי הוא מאד רגיש.. מה עושים??
