דו שיח עם חיוך נוסף <סיום>
בוא נחלום על העבר אני לא אוהב לחלום עליו, הוא כבר הסתיים. בוא נחלום על ההווה אני מעדיף להיות בהווה מאשר להיות בצד ולחלום עליו בוא נחלום על העתיד מה? ואז הוא יגיע לפי החלום? מעדיף לפעול למענו. אז על מה נחלום? בואי נחלום על ילדים שמסתובבים בפארק עכשיו, לא כי זה בלתי אפשרי, אלא כי קרוב לוודאי זה נעשה איפה שהוא. ואיך קוראים להם? שמם לא חשוב, כי יש אלפי ילדים כאלה כרגע. מליונים אפילו. טוב, ובמה הם משחקים? לפי החלום? כן, כן לפי החלום הם משחקים במסלול מכשולים. מה המכשול הראשון? אנחנו. אנחנו מכשול?? אנחנו אוהבים ילדים, אנחנו תומכים בהם. ומחנכים אותם. כבר דיברתי על אהבה? וזה לא מכשול? ילדים רוצים להיות עצמאיים. להיות חופשיים. הם לא רוצים שנגיד להם "זה אסור" "זה מותר" הם רוצים להיות הם. כמונו. בסדר, בסדר, מה המכשול השני? הנדנדה. נדנדה? זה מכשול? בסהכ קרש. הם יכולים ללכת עליו, לקפוץ מעליו, ומסביבו. למה זה מכשול? זה מטאפורה. הנדנדה? כמובן. הבעיה היא שפעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה. ובעצם כשמנסים לאזן את הנדנדה, זה לא הולך. זה לא המצב הטבעי שלה. וילדים הם כאלה. בעצם גם אנחנו.אנחנו מנסים להיות למעלה כמה שאפשר, ופוחדים מהלמטה, לא ידוע לנו שהלמטה באיזה שהוא שלב יהיה למעלה. ככה זו הנדנדה, ככה זה בחיים. וככה הם ילדים. טוב, שיהיה מה שיהיה. את חייבת להסכים איתי על זה. אני לא חייבת כלום. זה חלום לא? כן, זה חלום, אבל מציאותי מאוד, ולקוח מהחיים. תביני שיש לנו כמה מצבים, את רק בוחרת איך את רואה אותם. צודק. מה המכשול השלישי? את. אני? אני לא בחלום. אבל את בהחלט לקוחה מהחיים, לא? אל תדבר שטויות בבקשה אלה לא שטויות, יקירתי, את מפריעה להם. וזאת למה? כי הם זו את. לקוחה מהחיים, אה? נו, ברור, מה חשבת, שזה חלום? את נותנת לעצמך פחות מדי, ומה שאת נותנת אלה לא בדיוק מתנות. את יכולה להחזיר את יודעת. זה רק יעשה לך טוב.תביני. כבר אמרתי שיש לך מצבים. את פשוט מסתכלת עליהם בדרך לא נכונה. בדרך שהיא לא שלך. אה, באמת? ובאיזו דרך אני מסתכלת עליהם? בדרך אחרת. שקוראים לה הסביבה. את לא בוחרת בחירות לפי דעתך. אלא לפי הסביבה. אומרים לך קחי ואת לוקחת. את מבינה, הילדים לא רואים את מגרש המשחקים כשטח עם מכשולים. את- ברור לי שכן. הם רואים אפשרויות. אפשר לעשות הכל כאן. את פשוט מתעלמת מזה. ניסית פעם לרדת מהמתקן על ידי המגלשה ולא המדרגות? כמובן. כשהייתי ילדה. נו. הוכחתי טענתי. הילדים עדיין מאמינים שיש להם אפשרויות. אין דרך אחת לעולם. בגלל זה אנחנו ככ מבולבלים. כי האמונות הן שונות. וזאת כי כל אחד מסתכל על העולם באופן שונה. טוב, אני צריכה ללכת. את לא יכולה, זה חלום. אבל לקוח מהמציאות לא? ביי!
