זה מה שאני אומר כבר יובלות בשנים
אמרתי תמיד ואומר זאת שוב יש להפריד בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לבין היחס בין מדינת ישראל לנתניה הערביים. בד בבד, אין הדבר אומר שערביי ישראל צריכים להתנתק מחשיבתם הלאומית ומזיקתם באופן זה או אחר, לפלסטינים בני עמם. זיקה זו דומה לזיקה שבין היהודים שגרים בארצות הברית ומקבלים את מלוא הזכויות, לבין מדינת ישראל. ניתן לעשות את הדבר, מה שצריך הוא רק מאמץ והבנה. היחס בין ישראל לאזרחים הערבים בה, צריך להיות על בסיס של, כבוד הדדי, שוויון זכויות והבנת הצורך אצל הצד השני. ערביי ישראל צריכים לקבל את כל הזכויות, אבל, הם גם חייבים לעמוד בחובות שהמדינה דורשת מהם, תקראו לזה שירות לאומי או בשם אחר, זה כרגע לא הנקודה. מאידך, המדינה צריכה לספק לתושביה הערביים את מלוא הדכויות ולנהוג בהם כאזרחים לכל דבר. חובת ההוכחה, לדעתי, חלה על המדינה ולא על אזרחים חסרי ישע, המדינה היא השולטת והיא שיכולה לכלכל את צעדיה לקראת דו קיום אמיתי ולא דו קיום של חומוס ושיפוצים.
