דודו ילד רע!!!

anat30g

New member
דודו ילד רע!!!

התאומים דוד ונתנאל עוד מעט בני שלוש. מאז שהסתיימה שנת הלימודים בגן (9 באוגוסט) דוד מתנהג בצורה איומה - הוא מכה את האחים הגדולים שלו, עושה דברים שהוא יודע שאסור, כשאני קוראת לו הוא מתעלם ולא בא... או בורח בכוונה. אחיו התאום אומר כל הזמן: "דודו ילד רע!" אני לא רוצה שהילד יגשים את המודל של ילד רע, כי עד לפני שבוע הוא היה ילד מקסים וטוב, אפרוח עדין - אם כי לעיתים שובב... אבל בימים האחרונים הוא פשוט זוועתי - זה לא הילד שאני מכירה. אני לא חושבת שהוא עושה את זה משעמום - כי אפילו בזמן שהוא עושה משהו שמעניין אותו הוא מסוגל לתת מכה למישהו ולחזור לעסוק במה שהוא עושה... בקיצור אני מבולבלת ונואשת. ענת
 
זה יותר קל ממה שנדמה לך../images/Emo178.gif../images/Emo13.gif

הי ענת איזה יופי של אתר!!! מקסים! מה, ממש בנית לבד? כל הכבוד. פעם, כשאני אהיה (עוד יותר) גדולה, אני אשב שעות על המחשב, ואלמד את עצמי לעשות כאלה דברים יפים... הדברים האלה נאמרים לך כתזכורת בלבד. אני בטוחה שכשתקראי תגידי: אני הרי יודעת את זה... קודם כל, לכולנו יש תקופות טובות יותר ופחות. לא להבהל, לא להילחץ. הבעייה היא שהקטנים האלה מוצאים בדיוק את הזמן שבו אנחנו הכי פחות פנויים, כדי "להתחרבש". התשובה שלי נובעת ממשפט המפתח שלך. בדיוק זה ("דודו ילד רע") הכיוון. בשביל שדודו ירד מהעץ שטיפס עליו, צריך לעזור לו לשנות את התקליט. דבר ראשון, בפנייה תקיפה לתאום, שלא יאמר זאת על דודו. אין ילדים רעים בבית הזה! ובהמשך, בקצת השקעה. למצוא כמה דקות מידי פעם, לחיזוק הערך העצמי של דודו. דקות שיהיו במוצהר רק שלו ושל אמא/אבא. שיחה קצרה וכייפית, קניות, משחק. לחפש בנרות סיבות לאמירות חיוביות. "כל הכבוד שלבשת לבד את החולצה שלך", וכאלה. לנסות לצמצמם אמירות שליליות. (תאמיני לי, אני יודעת כמה זה קל-להגיד-קשה-לעשות) "בוא תראה איך אני חותכת עוף" במקום "תעזוב את אחותך..." תשמרי אתך את המילים שלך: "הוא ע-ד-י-י-ן אותו ילד מקסים וטוב, אפרוח עדין" מתחת לילד הרע שצועק: "הי, שימו לב אלי, אני קיים!" ודי, או טו טו זה נגמר, וחוזרים לשגרה המבורכת... בהצלחה, ליאת
 
נראה לי שדודו פשוט....

מנצל את החופש כדי לקחת הפסקה מלהיות ילד טוב ומקסים ומן המיסגרת של הגן והרבה ותכלס ובינינו מה לא מגיע לא אפילו קצת אחרי כל השנה? אבל ברור שלא צריך לתת לו לדרדר להשתוללות פראית לכן סביר שדודו צריך קצת בלגן מאורגן זאת אומרת שיגרת יום מסודרת גם בחופש שבההוא יקום בבוקר והיה מובן מה הולכים לעשות באותו יום( ים,פארק, לעזור לאמא לשטוף כלים,לבשל,למיין צעצועים ביחד,מישחק ,סיפור ,ציור ,גמבורי וכדומה)הציעי לדודו ונתנאל שעה של מישחק משותף ביום כך שאם הם יסכימו יפחתו החיכוכים ותגבר הבנה שגם לנתנאל מגיע זמן פרטי משלו. שלך חנה גונן
 

anat30g

New member
תודה חנה וליאת

אכן, צריך לשמוע ולקרוא את הדברים - גם אם בתכלס יודעים אותם... אני אנסה ליישם את הרעיונות... למתן את האמירות של נתנאל ולחזק את החיובי בדוד... ברור לי ששניהם מתגעגעים לגן, הם כל הזמן מדברים עליו ושואלים מתי חוזרים... יש שגרה של בית בחופש, וכנראה שהם זקוקים לשיגרת הגן בשביל השפיות והביטחון שלהם. תודה - ענת
 

anat30g

New member
היום - שבת הרגשנו שיפור

בשבת - אבא בבית, יש יותר תשומת לב לכל ילד, יותר זמן להשקיע, פחות לחץ של החיים (אפילו שהילדים בחופש) והילד היה יותר רגוע, לא הרביץ לאף אחד... היה דווקא קטע חמוד, דוד היה אצל אבא (כנראה שהיה לו חסך אבא רציני) ואני ישבתי עם נתנאל ודקלמנו "בוא אלי פרפר נחמד" - בדרך כלל שאני קוראת לדוד אני מדקלמת לו את השיר (לנתנאל יש דיקלום אחר) - כשהוא שמע אותי מדקלמת - הוא עזב את אבא שלו ורץ אלי "מה, אמא?" זה היה כל כך מתוקי שפשוט אכלתי אותו בנשיקות...
 
למעלה