דואגת כל כך

[ריול]

דואגת כל כך

בני סיפר לי לפני כשנה שהוא הומו. הייתי מוכנה לכך ולא מאד הופתעתי, והוא יודע שאני מקבלת את העובדה הזו ללא שום בעייה. הוא מרגיש חופשי ופתוח לדבר איתי. לא אגיד שקל לי. למעשה מאזה השיחה בה התוודה לפני אני חשה דיכאון ודאגה רבה. לוקחת אפילו תרופות הרגעה ומנסה לחיות כרגיל ולתת לו את התחושה שלא חשוב מה, אני לצידו ואוהבת. אני פונה אליכם מכיוון שישנה בעייה קשה מאד והיא בעיית סמים. לדבריו כל חבריו משתמשים בסמים יום יום (חשיש ומריחואנה) ובמסיבות בסמי מועדונים. הוא הולך למסיבות הרבה מאד. הוא במצב קשה של התמכרות לסם ואני רואה אותו נגמר מול עיני. הוא מסרב בכל תוקף לגמילה או טיפול פסיכולוגי. לא הלך לצבא ובעצם מלבד בילויים לא עושה כלום עם עצמו. אני מחפשת נואשות פתרון אחר מעבר להצעה של טיפול פסיכולוגי מכיוון שהוא מסרב לכך בכל תוקף. אשמח לעצה. אמא

 

[קיפי הקיפוד האחד]

אמא יקרה,

לצערי העלית נקודה כואבת וקשה, שאינה בהכרח קשורה רק לנטייה מינית... והוא נגע הסמים, מקריאה בפורומים שכנים, כנראה שהתופעה קיימת בשיעור גבוה מהמשוער. חסרים בפנייתך פרטים לגבי גילו ואיזור מגוריכם, אבל במקרה הזזה הייתי מציע הצעות בכמה מסלולים: מצד אחד: את סובלת ממצוקה רגשית גבוהה שככל הנראה משפיעה על תפקודך ומצריך טיפול בתרופות הרגעה [טבעיות או ללא מרשם או אולי במרשם], בתרופות אלו יש סכנה דיי דומה, ולכן רצוי לחשוב על עוד כמה רמות של טיפול בתמיכה בך.. בחרדה ודיכאון דרך רופא משפחה או פסיכותרפיה שתיתן לך כוחות התמדדות. הסכנהבשימוש בתרופות הרגעה היא תלות והתמכרות, במקרה כזה [נניח יותר מפעם בשבוע לקחת תרופת הרגעה], יש צורך בטיפול בנוגדי דיכאון אבל פסיכותרפיה תמיד טובה ולעתים חוסכת תרופות ולעתים יש צורך בתרופות. מצד שני, בנך, הוא עצמאי, אבל זקוק לגבולות, וכאן נשאלת השאלה בשני כיונים : אם הוא בגיר או לא? אם הוא בגיר אני מציע לאזור כוחות ולפנות בעצמך לטיפול /הדרכת הורים באל-סם או ע"י מטפל פרטני , שיהיו לך כלים וכוחות להתמודדות ממוקדת עם הבעיה, ייתכן שיומלץ לך לפנות למשטרה, ייתכן שפגישה עם מסומם לשעבר או נרקומן בהווה תעשה את העבודה, יש חונכים של אל סם [מסוממים לשעבר] שמלווים אחרים לצאת מהמצב. ייתכן שיומלץ לך לאיים שיעזוב הבית או לאיים בפנייה למשטרה או לבצע פעולות של השמת גבולות. שדורשות המון כוחות מההורה. במידה והוא עדיין קטין, אני ממליץ לערב את יועצת בית ספרו או דמות אחרת שאת סומכת עליה שלא תפנה למשטרה, [למשל ארגוני הנוער עלם, אגף הנוער ברשות המקומית].בשאלה מה ההתערבות הממולצת. ההבדל העקרוני בין נוער לבגירים הוא שבגירים אפשר לננקוט בסנקציה של העפה מהבית [לזמן מוגבל] לעומת נוער שאפשר להציב גבולות בצורה ישירה יותר לא לצאת , בשני המקרים לא לתמוך כלכלית רק חומרית- הכוונה לא לתת כסף מזומן אלא מוצרים שהוא צריך - למשל אני רוצה כסף לבגדים, ללכת איתו לחנות ולקנות הבגדים ובשום אופן לא לתת לו הכסף. נטייה מינית אינה בהכרח קשורה לנגע הסמים אלא להיפך הסמים נקשרו לקהילת הלהט"ב והשכיחות של התופעות של סמים, אלכוהול ומין לא מוגן שכיחות יותר [בסדר הזה] בקהילה הגאה... אבל אין קשר הפוך, כמו שחורים בשיניים זה בגלל שלא מנקים השיניים ולא בגלל הסוכריות... במידה והוא קטין

 

[ריול]

קיפי יקר

תודה לך על תשובתך המלאה. פנייה לאל סם נשמעת לי טובה. איני מסוגלת להסגירו למשטרה בעצמי אך אולי דרכם אמצא פתרון. רעיון של מלווה נשמע טוב. בני בן 20 ואנו מתמודדים עם נושא הסמים כבר מס' שנים. ממך אני מבינה ממך שהשימוש בסם בקהילה ההומוסקסואלית אינו רב יותר מהשימוש של קהילות אחרות ואני שמחה לשמוע. האמת היא שהוא עוזב את הבית בקרוב - אנחנו שוכרים לו את הדירה לעת עתה והוא יצטרך לעבוד ולכלכל את עצמו. זו תהיה שעת מבחן בשבילו, האם יוכל להמשיך את התלות בסם ולעבוד לפרנסתו. אני לא אופטימית לצערי. שוב תודה, אני מתכוונת לפנות לאל-סם בהקדם.

 

[קיפי הקיפוד האחד]

הסיכוי לעומת הסיכון

צריך לבצע הפרדה בין שלוש גורמים : תלות פיזיולוגית, התמכרות פסיכולוגית ורמת תפקוד כללית. אם הוא תלוי בסם פיזית, ואתם יכולים לתעד זאת בבדיקות דם 8ושתןשהתפתחה אצלו תלות פיזיולוגית, הכתובת היא רופא המשפחה שיאבחן זאת [וכאן חשוב להזכיר רופא המשפחה מחוייב מכח חוק זכויות החולה והגנת הפרטיות אלייך, הוא לא ידווח לאף גורם על השיחה או הבדיקות שיבוצעו, אלא אם רופא המשפחה יחשוד שהוא רוצה לבצע פשע הכולל פגיעה בנפש ]. במקרה הצורך תופנו לפסיכיאטר המומחה לגמילה מהתמכרויות לסמים. בכל תחנה לבריאות הנפש יושב פסיכיאטר המומחה לכך... אם התלות היא פסיכולוגית , הטיפול חייב להיות פיסוכלוגי התנהגותי או קבוצתי או דינאמי כאן ע"י אל-סם. מהודעתך השנייה אני חש שמעבר למצוקה הרגשית שלך, את דואגת לו נורא, וכאן אני משתתף בדאגתך, כי אם היית אומרת שבתקופה האחר8ונה החל השימוש בסמים, הייתי אומר לך יד קשה בעוד הברזל חם ומייד , אבל כאשר מצב הופך מאקוטי לכרוני, דרוש יותר מערוץ עזרה אחד, ולדעתי המעבר לדירה שכורה חייב להיות מלווה בהסכם עימו בנוכחות עו"ס מאל-סם או מהעירייה, במידה והוא לא יראה השתתפוות אקטיבית בגמילה, הוא לא יקבל שום הגנה לא ממך, לא מבעלך, לא מהעו"ס, אני חושב שזה צעד דרסטי להעבירו לדירה שכורה ולבחון אותצו לאחר הסתגלותו כ"שעת המבחן שלו" הוא יהיה שם ללא השגחה ואם הדבר ייוודע הלאה או שלא ישלם לבעל הבית המצב עלול להסתבך עם המשטרה או שיהיה דייר רחוב מבלי שתדעי על כך...או חלילה פשיעה. אם את מתארת מצב של כמה שנים דרושה התערבות בכמה ערוצים שהראשון הוא רופא המשפחה לבדיקות כלליות, דרך הרופא, אתם יכולים לגייס כלים להתמודדות [כגון שהוא ימליץ לכם על פסיכולוג או עו"ס שעוסק בהתמכרויות והדרכת הורים, כגון שיציע לכם דרכים לשנכעו להגיע לבדיקות]. אבל בכל טיפול דרושה השתתפות הפעולה המלאה שלו והמוטיבציה שלו ללא כל אלו זה רחוק מלהשתפר...