דואגות

דואגות../images/Emo7.gif

המצב בארץ מתחמם, לא יודעת כ"כ מה הולך, אבל מה שכן- החייל היפה שלי איפשהו שם וזה הורג אותי.. הוא לא במקום מסוכן, ונכון לעכשיו גם הדברים שהוא עושה לא מסוכנים יותר מדי, אבל... למה הם בכלל צריכים להסתכן ככה? וואלה, עם המרחק, החוסר תקשורת והגעגועים איכשהו מתמודדים, אבל הדאגה הזאת והפחד הזה שיקרו דברים שאני לא יכולה אפילו לכתוב הורסים אותי.. לא יודעת מזה ההתקף פאניקה שנפל עלי עכשיו.. אני פשוט צריכה שהוא יהיה פה איתי ולא בתיזינבי כשאין לי מושג מה הולך... איך מתמודדים? זה לא קטע של "יהיה בסדר, עוד 21 ימים הוא בבית..", זה פאקינג מפחיד :\ כואב לי הראש מבכי..
 

FallOutGirl

New member
../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifמשתתפת בדאגה..

לפני שבועיים בערך שאלתי את האקס שלי.. "אם יש מלחמה.. אתה תשתתף..?" הוא ענה "ברור, מה ניראה לך? אני קרבי. אין מה לעשות" כמעט בכיתי לו.. וזה הוא וחברים שלו וידידים שלי וכל הבנים בשכבה שלי שזהו, כולם התגייסו כבר וחלקם עוד מעט שנה בצבא וכבר יוכלו לצאת להילחם. מפחיד.. מפחיד גם מבחינת מה יהיה על המדינה שלנו.. מה יהיה עם כל האלה בדרום. שהייתי קטנה עוד הייתי מסתכלת על שמות של הרוגים בטלוויזיה, צעירים, בני 19 וחושבת "וואו.. איזה חתיך. כלכך עצוב. בטח הייתה לו חברה ובטח היו לו חיים" עכשיו זה אנחנו בצד הזה של החיים וכל דבר הכי קטן בחדשות, של פעולה, פציעה, תרגיל והדבר הכי קטן שמתחמם או קורה משהו לחייל (אפילו תאונת דרכים!) הכי מלחיץ ומקפיץ בעולם. אי אפשר לתאר את הפחדים האלה פשוט.. אבל נשאר רק להיות חזקים.. כי זה כבר לא תלוי בי או בך. זה לא בידיים שלנו.. זה חיי הצעירים במדינה בידיים של הממשלה העקומה הזו :\
 
למעלה