דה-פרסונליזציה

[lightflake]

דה-פרסונליזציה

http://www.youtube.com/watch?v=XLSRRVGCqkg

 

[DLS2]

היה לי את זה פעם אחת

אבל בצורה מפחידה.
חוויתי את זה בעבר לאחר שימוש בקנאביס\דמוי שלו. כל הגוף שלי רעד והתכווץ לפרקים והיה לי התקף חרדה די מפחיד בנוסף לדה-פרסונליזציה הזו - יציאה חוץ גופית\ריחוק ההכרה ותהליכי החשיבה מהגוף.

מעניין אותי לדעת באיזה הקשר הבאת את הסרטון

 

[lightflake]

האמת שאני ניסיתי פעם את ה"נייס גאי" הזה

וזה היה ממש ככה, הרגשתי ש"אין אני" אבל בצורה ממש מזוויעה
מוזר, מן ניכור טוטאלי, קשה להסביר, בכל אופן הרגשתי שזה הורג לי את המוח ופשוט זרקתי את כל מה שנשאר בשקית, במיוחד הדהים אותי שאפשר לקנות בקיוסק (זה עוד היה חוקי) חומר כל כך חזק מבחינת ההשפעה שלו

למה הבאתי את הסרטון? כי מבחינת תיאור ה"הפרעה" זה ממש מקביל לדברים שאנחנו מדברים עליהם כאן שנחשבים לאידאל רוחני ("אי-הזדהות", אני לא הגוף, אני לא המחשבות, אני לא הרגשות, אין-אני...)
ובכל זאת זו הפרעה שמפריעה לאנשים לחיות ואנחנו מדברים על אותו תיאור אבל בכיוון של התעוררות רוחנית, אז מוזר ומעניין מה ההבדלים בכל זאת, לא יכול לומר שאני ממש מבין....

 

[DLS2]

אז במקרה שלי רק בדיעבד הסתבר לי שיכול להיות שמה שעישנתי היה משהו כמו נייס-גאי. אמרו לי שעם קנאביס זה לא יכול לקרות- ולדעתי זה כן. אבל אני מניח שזה לא האישו...

מעניין בהחלט. הנקודה שעולה עבורי מתוך הדברים היא כמו שרועי רשם- אולי אפשר לראות את המוח כפילטר שמציג לנו את המציאות בצורה מסוימת וחלקית מאוד. כל אדם תופס את המציאות באופן אחר. הסכיזופרנים והמוגדרים כ"משוגעים" הם חריגות מהנורמה המקובלת, אך מי אמר שהם תופסים פחות טוב את המציאות?, אולי האנשים ה"נורמליים" הם הלוקים בחסר?

ומה קורה מבעד להכל? סתם שאלות פתוחות..

תודה על השיתוף. לילה טוב

 

[ינוקא1]

ההבדל הוא פשוט

והוא קשור מאוד לדיון הקודם שלנו.

יש ב"חוויה הרוחנית" שני חלקים -

1. חווית החוויה.
2. היכולת "ללכוד" אותה בתודעה , ולצרף אותה עם שאר התודעה באופן שיוצא משהו קוהרנטי.

(בקבלה זה נקרא "רצוא ושוב").

סמים יכולים לתת לך את 1 בלי שום בעיה.
אך כדי לקבל את 2 , נדרש תרגול.

אצל אנשים סכיזופרניים וכדומה , התודעה פשוט "קרועה".
התודעה פשוט איננה חזקה מספיק כדי להכיל את כל חלקי החוויה , ולכן במקום שתהיה תודעה אחת מגובשת , קיימים כמה "קרעי תודעה".

כדי להכיל את החוויה , דווקא צריך לפתח את המיינד -
לחזק את הגמישות שלו לאט לאט , שהוא יוכל להכיל דברים שאינם "רגילים".
ליצור "חשיבה פתוחה" ומשוחררת מצד אחד , חשיבה שיכולה לצאת מהקיבועים הרגילים שלנו על העולם ועלינו , אך חשיבה יציבה ומאורגנת מצד שני.

 

[lightflake]

תיאוריה נחמדה

אין מה "להכיל"
תודעה היא פשוט הכל
זאת לא חוויה של מישהו
הפוך
ה"מישהו" הוא חוויה של התודעה

 

[ינוקא1]

תלוי

היכן אתה עומד. הכל יחסי.
בגדול עדיין יש לך אני שחוווה את העוולם שלו, ואינך חווה את התודעה הכללית, או את התודעה שלי או את תודעת החתול בפינת הרחוב, אלא באוופן מוגבל בייותר.

 

[רועי החושב]

נשמע כאילו הגולם של שיטות המדיטציה

קם על יוצרו חחחחחחח
בסוף ימצאו איזושהי מולקולה שתדליק את "הצופה המנותק" ואז כל המודטים פשוט יקחו את זה ולא יחפרו לכולם עם ההבלים הפסאודו מיסטיים שלהם.

 

[lightflake]

האמת שהסרטון הזה נראה ממש כמו סאטירה

על הרוחנית כהפרעה פסיכיאטרית

לא מובן לי

 

[רועי החושב]

תשמע, אצל הפסיכולוגים\פסיכיאטרים

כל דבר הוא הפרעה. הם מכירים מצבי קיצון בלבד. או יותר נכון לומר שהשפה שלהם היא שפת מצבי קיצון.
אבל את היסודות שמרכיבים את אינספור מצבי הקיצון האלו הם לא הצליחו לבאר באופן מוצלח.
את זה עושה רק הספרות, כלומר הפרוזה והרומן והשירה וכ"ו. הם מנסים למצוא את זה בפסיכואנליזה ובנוירוכימיה אבל המטופלים לא ממש מסגירים את זה ואין תועלת בטיפול בדיבור וגם הפן הכימי לא מסגיר את הידע האוניברסלי.
מי שיכול למצוא את זה הוא רק הסופר הגאון שיוצא למסעות בנפשות של אחרים, בלי לפגוש אותם כלל ובלי לקחת ולו קורס אחד בנוירוכימיה, כי הוא עצמו מכיל אותם בקירבו ויודע למצוא אותם בתוכו הוא וכך להתחקות אחר הלכי נפשם ורוחם.