דד-ליין
ככל שעובר הזמן וחולפים להם חודשים רבים של טיפולים שמצטרפים לשנה ואחר כך לעוד אחת חולפים בי ההרהורים של עד מתי בעצם אמורים להמשיך,מהו הדד ליין שאנו מציבים לעצמנו מבינת המשך המסע המפרך שאנו עוברות,ואןלי בעצם הענין יוכרע ע"י הרופא עצמו שיבוא ויומר שחבל על עוגמת הנפש והסבל הרב שאנו עוברות ויציא להפסיק,אך אז תמיד נמצא איזו כתבה על אחת שהמשיכה כנגד כל הסיכויים לא ויתרה והצליחה. בינואר מלאו לי 35 בחלומותי הגרועים ביותר לא חלמתי להגיע לגיל זה ועדיין לא לממש את ההורות.עברתי כבר 3 הפריות שנכשלו ,עם תגובה חלשה של שחלה[המקסימום שהגעתי ל4 עוברים שהופרו ובפעמים החרות 3 בלבד ושוב לא מתוך הרבה זקיקים אלא מכמה בודדים. כל זאת עם רקע של זרע לא מזהיר. בסביבה המשפחתית והחברית כבר רומזים לכיוון של אימוץ ושאר אלטרנטיבות והאמת הקשה היא שאיני מסוגלת לדמיין עצמי עושה זאת וגם אין לי כל תחושת רצון לעשות זאת הבעיה הגדולה היא ומענין אותי אם עוד מישהי חשה כמוני אני נכון לרגע זה מעדיפה להסתפק בזוגיות בלבד על פני זוגיות בתופת מאומץ. אני עומדת לעבור היסטרוסקופיה ביום א וכבר ממש ממש עייפה. הייתי מעוניית לשמוע תגובות של בנות לגבי דעתן בדבר העיתוי המתאים לגבי הפסקת טיפולים,אם בכלל,אני מרגישה שמחודש לחודש אני פשוט נחלשת. והחוסן הנפשי מאבד כוחותיו. בריזומה שלי היה גם הריון כימי אחד שנפל בבטא 700 מבלי שנראה שק עובר ואז אני אומרת לעצמי שעד שהוא קרה,מה הסיכויים שיגיע שוב בפרק זמן סביר עם בכלל. אני מודעת לכך שישנן בנות שנמצאות במסע הזה הרבה זמן ממני והייתי מעונינת לשמוע איך הן רואות את המשך דרכן??? מצטערת על ההשתפכות הארוכה.
ככל שעובר הזמן וחולפים להם חודשים רבים של טיפולים שמצטרפים לשנה ואחר כך לעוד אחת חולפים בי ההרהורים של עד מתי בעצם אמורים להמשיך,מהו הדד ליין שאנו מציבים לעצמנו מבינת המשך המסע המפרך שאנו עוברות,ואןלי בעצם הענין יוכרע ע"י הרופא עצמו שיבוא ויומר שחבל על עוגמת הנפש והסבל הרב שאנו עוברות ויציא להפסיק,אך אז תמיד נמצא איזו כתבה על אחת שהמשיכה כנגד כל הסיכויים לא ויתרה והצליחה. בינואר מלאו לי 35 בחלומותי הגרועים ביותר לא חלמתי להגיע לגיל זה ועדיין לא לממש את ההורות.עברתי כבר 3 הפריות שנכשלו ,עם תגובה חלשה של שחלה[המקסימום שהגעתי ל4 עוברים שהופרו ובפעמים החרות 3 בלבד ושוב לא מתוך הרבה זקיקים אלא מכמה בודדים. כל זאת עם רקע של זרע לא מזהיר. בסביבה המשפחתית והחברית כבר רומזים לכיוון של אימוץ ושאר אלטרנטיבות והאמת הקשה היא שאיני מסוגלת לדמיין עצמי עושה זאת וגם אין לי כל תחושת רצון לעשות זאת הבעיה הגדולה היא ומענין אותי אם עוד מישהי חשה כמוני אני נכון לרגע זה מעדיפה להסתפק בזוגיות בלבד על פני זוגיות בתופת מאומץ. אני עומדת לעבור היסטרוסקופיה ביום א וכבר ממש ממש עייפה. הייתי מעוניית לשמוע תגובות של בנות לגבי דעתן בדבר העיתוי המתאים לגבי הפסקת טיפולים,אם בכלל,אני מרגישה שמחודש לחודש אני פשוט נחלשת. והחוסן הנפשי מאבד כוחותיו. בריזומה שלי היה גם הריון כימי אחד שנפל בבטא 700 מבלי שנראה שק עובר ואז אני אומרת לעצמי שעד שהוא קרה,מה הסיכויים שיגיע שוב בפרק זמן סביר עם בכלל. אני מודעת לכך שישנן בנות שנמצאות במסע הזה הרבה זמן ממני והייתי מעונינת לשמוע איך הן רואות את המשך דרכן??? מצטערת על ההשתפכות הארוכה.
