YYY, איך אתם מחממים לי את הלב ../images/Emo3.gif
מאז שניצן נולדה לא הצלחתי לארגן את הבית כמו שצריך. תמיד השווצתי שאצלי יש מקום להכל ורק צריך להחזיר למקום. אבל בבת אחת נכנסו כל כך הרבה דברים הביתה. גם כשאני מצליחה לארגן פינה כלשהי, מול העיניים אני רואה איך היא הולכת ונערמת מחדש בלי שתהיה לי שליטה על זה. כל זה כשהמרץ, המעט שהיה, נעלם. שלא נדבר על כך שבהריון אני הופכת עיוורת לבלאגן ולכלוך
. בכולופן- על הכביסה אני עוד משתלטת
. בחוץ, על אחד העמודים יש מדף. מה שמאפשר להניח את סל הכביסה כשתולים כביסה. ואז אפשר לבחור מהסל מה רוצים לתלות. אני תולה את הכביסה לפי סדר הבגדים בארונות. החולצות שלי, המכנסיים שלי, הגרביים שלי, החולצות של האיש, וכן הלאה. כשאני מורידה את הבגדים אני מקפלת ישר לסל ואז כל מה שצריך לעשות זה להכניס לארון. השתכללתי עד כדי כך שבחליפות של ניצן אני תולה משמאל את המכנסיים ומימין את החולצה, ואז מורידה חולצה ולתוכה מקפלת את המכנסיים. האיש מוריד ולא מקפל מה שסתם מוסיף עבודה וגם מקמט את הבגדים. כעצלני מוצהרת אני מאמינה בכמה שפחות עבודה. בימים שמייבשת עם מייבש כביסה, מוציאה מהייבש ומקפלת ואז הכל יוצא מגוהץ. מצעים מכבסת בבוקר ומורידה בערב ישר למיטה
. את הגרביים של ניצן אני תולה בזוגות, מורידה ומניחה בערימה. את הגרבים והתחתונים שלנו אני ממיינת רק בבית. עוד טיפ למי שתולה כביסה בחוץ, אני תולה הכל הפוך. אמנם טירחה, אבל הבגדים בחוץ דוהים וחבל עליהם. כשהופכים חולצה, הצווארון שלה דוהה, לכן אני מקפלת את הצווארון ותופסת אותו עם שני אטבים קטנים, ככה נשמר גם הצבע שלה צווארון. יש לי חולצות טריקו עתיקות שנראות כמו חדשות אבל הצד הפנימי שלהן דהוי לחלוטין. נועם