מטייל בפרדס
New member
דבר-תורה.
"וּבְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְשִׂמְחוּ ב-ה' אלקיכם, כִּי-נָתַן לָכֶם אֶת-הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה, וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ-בָּרִאשׁוֹן." (יואל ב, כג). פעמיים "מורה", שהראשון מנהיג והשני גשם. היינו ש-ה' ית' ייתן לנו מורה-דרך, שהוא המלך-המשיח, שיחזיר את כולם בתשובה, עד שיחזרו כולם להיות צדיקים ("את המורה לצדקה"...). ושיוריד "גשם מורה", כלומר שפע אלוקי, היינו נסים ונפלאות, בחודש הראשון, ניסן, שהוא על-שם הנסים שהיו ויהיו בו. כמו שאמרו רז"ל, שבניסן נגאלו, ובניסן עתידין להגאל (ראש-השנה יא
... "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ?" (עמוס ג, ג). כלומר, האם יכולים ללכת יחד יצר-טוב ויצר-הרע? – בדר"כ לא, אא"כ נועדו ללכת יחד. וזאת כשהצדיק מצליח לכפות יצר-הטוב על יצר-הרע, ועובד עבודת-ה' בשני ייצריו, אז יכולים ללכת יחד. כמו שנאמר בק"ש: "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", ופירשו רז"ל – "בכל לבבך" – בשני ייצריך (ברכות נד.). אך אם אדם לא הצליח עדיין לנצח את היצר-הרע ולבערו לגמרי מקרבו, הוא צריך לעשות איתו מלחמה עיקשת, ולהגביר את יצר הטוב, ולא לערבב ביניהם. כי במצב כזה, לא ילכו שנים יחדיו. היינו, כי אם חוטאים לפעמים, זו לא עבודת-ה' תמה וזכה, כי אי-אפשר להחליט שלפעמים יקיים מצוות, ולפעמים יחטא בחטא כזה או אחר. כמו שאמרו רז"ל: האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה. "הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי." (תהלים קלט, כא-כב). היינו שהמשורר מכוון לכוחות הס"א, שהם משניאים את התורה ומצוותיה על בני-אדם, וקמים עלינו להסיטנו מדרך-ה'. והם , הייצרים והתאוות, הם האויבים האמיתיים של האדם, ואותם יש לשנוא לגמריי וכו'... "כָּל-גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה." (ישעיה מ, ד). רוצה לומר, שמי שהשפיל עצמו בעולם-הזה, יהיה רם במעלה לעתיד לבוא. ומי שהתנשא – יושפל עד עפר. כי הקב"ה אינו שוכן אלא אצל מי שמקטין את עצמו, ועושה עצמו כגיא, שהוא מקום נמוך ושפל... שבת-שלום ומבורך !
"וּבְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְשִׂמְחוּ ב-ה' אלקיכם, כִּי-נָתַן לָכֶם אֶת-הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה, וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ-בָּרִאשׁוֹן." (יואל ב, כג). פעמיים "מורה", שהראשון מנהיג והשני גשם. היינו ש-ה' ית' ייתן לנו מורה-דרך, שהוא המלך-המשיח, שיחזיר את כולם בתשובה, עד שיחזרו כולם להיות צדיקים ("את המורה לצדקה"...). ושיוריד "גשם מורה", כלומר שפע אלוקי, היינו נסים ונפלאות, בחודש הראשון, ניסן, שהוא על-שם הנסים שהיו ויהיו בו. כמו שאמרו רז"ל, שבניסן נגאלו, ובניסן עתידין להגאל (ראש-השנה יא
... "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ?" (עמוס ג, ג). כלומר, האם יכולים ללכת יחד יצר-טוב ויצר-הרע? – בדר"כ לא, אא"כ נועדו ללכת יחד. וזאת כשהצדיק מצליח לכפות יצר-הטוב על יצר-הרע, ועובד עבודת-ה' בשני ייצריו, אז יכולים ללכת יחד. כמו שנאמר בק"ש: "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", ופירשו רז"ל – "בכל לבבך" – בשני ייצריך (ברכות נד.). אך אם אדם לא הצליח עדיין לנצח את היצר-הרע ולבערו לגמרי מקרבו, הוא צריך לעשות איתו מלחמה עיקשת, ולהגביר את יצר הטוב, ולא לערבב ביניהם. כי במצב כזה, לא ילכו שנים יחדיו. היינו, כי אם חוטאים לפעמים, זו לא עבודת-ה' תמה וזכה, כי אי-אפשר להחליט שלפעמים יקיים מצוות, ולפעמים יחטא בחטא כזה או אחר. כמו שאמרו רז"ל: האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה. "הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי." (תהלים קלט, כא-כב). היינו שהמשורר מכוון לכוחות הס"א, שהם משניאים את התורה ומצוותיה על בני-אדם, וקמים עלינו להסיטנו מדרך-ה'. והם , הייצרים והתאוות, הם האויבים האמיתיים של האדם, ואותם יש לשנוא לגמריי וכו'... "כָּל-גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה." (ישעיה מ, ד). רוצה לומר, שמי שהשפיל עצמו בעולם-הזה, יהיה רם במעלה לעתיד לבוא. ומי שהתנשא – יושפל עד עפר. כי הקב"ה אינו שוכן אלא אצל מי שמקטין את עצמו, ועושה עצמו כגיא, שהוא מקום נמוך ושפל... שבת-שלום ומבורך !