מטייל בפרדס
New member
דבר-תורה.
"כִּי-יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-ה' אלקיך לָךְ, אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה'-אלקיך לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם. וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ, אוֹ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִי..." (דברים יז, ב-ג). והרי מובן הדבר, אשר מי שפונה לאלילים הוא בוגד ב-ה' ית', ומפר את הברית שבינו ית' לבינינו. אלא בא ללמדנו שכל מי שפוגם בבריתו, היינו שפוגם באבר הברית, ושופך זרע לבטלה – דינו כעובד עבודה זרה. כי ידוע שהקב"ה שונא זימה, ואינו יכול לשכון באדם כל זמן שיש בו תאווה זו. כי תאווה זו שייכת להרצון לקבל שבאדם, והרצון לקבל הוא לעשות דברים לתועלת עצמו, ולא לשם-שמים. וכל מה שעושה האדם שלא לשם-שמים הוא בבחינת עבודה זרה, כמו שאומר ר' נחמן זצ"ל. "איש או אישה" – והרי האישה לא יכולה לשפוך זרע לבטלה, אלא שהיא יכולה להחטיא את האיש בדבר זה, ואזי יש לה חלק בכך. "...(וה)אמר שמואל: מכבין גחלת של מתכת ברשות-הרבים, בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת של עץ..." (שבת מב.). כלומר, שמשתקין אדם לא כשר, הבא לסחוף את הרבים אחריו בדברי שקר. כי האיש הלא כשר, שמנסה לשכנע אחרים בדרכו המסולפת, והוא בבחינת נביא-שקר, משול למתכת לוהטת. כי המתכת אינה חומר-בעירה טוב, כי אינה מתכלה באש כמו עץ. ולכן, גם אם "יתחמם" מהתורה, אשר דבריה הם כאש אוכלת, "לא יבער טוב", וישאר ברעתו. כלומר, שהתורה תהיה לו בבחינת סם-מוות, כי אינו מקשיב לדברי חכמים, וחושב שהוא חכם מכולם. לכן משתקין אותו, כדי שלא יזיק לאחרים בדבריו המאוסים. לא כן הוא האיש הכשר, המשול לגחלת של עץ, אותו לא משתקין, אלא אדרבה – דבריו הם כגחלי-אש. כי העץ "בוער יפה", היינו שבאיש הכשר "בוערת" התורה היטב, וממנו אי-אפשר להנזק, אלא ממנו אפשר רק ללמוד וכו'... שבת שלום.
"כִּי-יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-ה' אלקיך לָךְ, אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה'-אלקיך לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם. וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ, אוֹ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִי..." (דברים יז, ב-ג). והרי מובן הדבר, אשר מי שפונה לאלילים הוא בוגד ב-ה' ית', ומפר את הברית שבינו ית' לבינינו. אלא בא ללמדנו שכל מי שפוגם בבריתו, היינו שפוגם באבר הברית, ושופך זרע לבטלה – דינו כעובד עבודה זרה. כי ידוע שהקב"ה שונא זימה, ואינו יכול לשכון באדם כל זמן שיש בו תאווה זו. כי תאווה זו שייכת להרצון לקבל שבאדם, והרצון לקבל הוא לעשות דברים לתועלת עצמו, ולא לשם-שמים. וכל מה שעושה האדם שלא לשם-שמים הוא בבחינת עבודה זרה, כמו שאומר ר' נחמן זצ"ל. "איש או אישה" – והרי האישה לא יכולה לשפוך זרע לבטלה, אלא שהיא יכולה להחטיא את האיש בדבר זה, ואזי יש לה חלק בכך. "...(וה)אמר שמואל: מכבין גחלת של מתכת ברשות-הרבים, בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת של עץ..." (שבת מב.). כלומר, שמשתקין אדם לא כשר, הבא לסחוף את הרבים אחריו בדברי שקר. כי האיש הלא כשר, שמנסה לשכנע אחרים בדרכו המסולפת, והוא בבחינת נביא-שקר, משול למתכת לוהטת. כי המתכת אינה חומר-בעירה טוב, כי אינה מתכלה באש כמו עץ. ולכן, גם אם "יתחמם" מהתורה, אשר דבריה הם כאש אוכלת, "לא יבער טוב", וישאר ברעתו. כלומר, שהתורה תהיה לו בבחינת סם-מוות, כי אינו מקשיב לדברי חכמים, וחושב שהוא חכם מכולם. לכן משתקין אותו, כדי שלא יזיק לאחרים בדבריו המאוסים. לא כן הוא האיש הכשר, המשול לגחלת של עץ, אותו לא משתקין, אלא אדרבה – דבריו הם כגחלי-אש. כי העץ "בוער יפה", היינו שבאיש הכשר "בוערת" התורה היטב, וממנו אי-אפשר להנזק, אלא ממנו אפשר רק ללמוד וכו'... שבת שלום.