מטייל בפרדס
New member
דבר-תורה לשבועות.
"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים. אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו. וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי." (רות ב, ב). דהיינו, שאומרת רות לנעמי: אלך בדרך-ה', בדרך הרוחנית. כי השדה מרמז לחקל תפוחין קדישין, למצב הרוחני שהתורה קוראה לו – "גן-עדן". ורות הבינה, שרק אם תלך בדרך זו, היינו בדרך הצניעות והענווה, תוכל למצוא את הזיווג הראוי. כי רק בדרך זו תמצא-חן בעיניו של האיש הישר... "וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה..." (פסוק ג). אמר רש"י ז"ל, על-פי המדרש: שהיתה מסמנת הדרכים קודם שנכנסה לשדה, והלכה ובאה וחזרה לעיר, כדי לעשות סימנים וציונים, שלא תטעה בשבילין, ותדע לשוב. כי החלה ללכת בדרך שחדשה לה, והיתה צריכה לעשות סימנים, כדי שלא לטעות בדרך זו, וליפול בחטא ח"ו. "שלא תטעה בשבילין, ותדע לשוב" – שגם אם תטעה בשבילי הדרך הישר, ותיפול בחטא, בכל-זאת תדע כיצד לשוב בתשובה. וכך גם היה דוד המלך ע"ה, אשר יצא ממנה, שתמיד שב לקונו, גם אם נפל בעניין כזה או אחר. כי הצדיק הוא איננו אדם שלא חטא מעולם, אלא אדם שמכיר את טעם החטא, אך גם יודע לעשות תשובה... "וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל-רוּת: הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר..." (פסוק ח). היינו שאומר בועז לרות, באמת את בדרך הישר, רק הזהרי מן החטא. אל תלכי לרעות בשדות זרים, כי זה השדה, כלומר, זו הדרך, היא המשובחת מכולן... "וַתֹּאמֶר אֵלָיו: מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי? וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה..." (פסוק י). כלומר, שעד היום החזקתי במנהגי הגויים, במנהגים "נוכריים", היינו שהם זרים לישראל, שהם מחוץ לקדושה. ומה טוב בי? הרי לא הייתי פחות גרועה מעובדי עבודה-זרה... "וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ: בָּרוּךְ הוּא לַ-ה', אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַמֵּתִים. וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי: קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא." (פסוק כ). שאומרת נעמי לרות, ש-ה' ית', כמו שהוא משגיח על אנשים צדיקים, הנקראים חיים, כך גם לא עוזב את הרשעים, שהם בחינת מתים. "קרוב לנו האיש, מגואלנו הוא" – היינו שאיש כשר זה קרוב ללבנו, ומבין את קשיינו ומכאובינו, וייתכן שהוא גואלנו, כלומר, בחינת משיח צדקנו שבדורנו... "וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹאֵל אָנֹכִי. וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי." (שם ג, יב). כלומר, האם אני הגואל? איני ראוי להיות הגואל, ובודאי ישנו איש כשר ממני, אשר ראוי לתפקיד זה. דבר אחר: האם אני הוא זה שגואל? – הלא ה' ית' הוא הגואל האמיתי, והוא יותר קרוב ללבך, ואליו יש לפנות ולבקש רחמים. אני רק השליח... "וַתָּבוֹא אֶל-חֲמוֹתָהּ, וַתֹּאמֶר: מִי-אַתְּ בִּתִּי? וַתַּגֶּד-לָהּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה-לָהּ הָאִישׁ." (פסוק טז). היינו שנעמי מתפלאת מרות, ושואלת: "מי את בתי?", כי אינה מכירתה, כביכול, כי השתנו מעשיה לטובה. ועתה מכירה בכך שהיא כבר בתוך הקדושה. ורות מספרת לה את "כל אשר עשה לה האיש", כלומר, את כל החסד שעשה עמה הקב"ה. כי "איש" מרמז להקב"ה, כמו שכתוב: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו, ג). "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר..." (רות ד, א). מרמז שבועז התחזק בתפילה, כי עלה ל"שער", היינו שביקש שייפתחו שערי-שמים. "וישב שם" – שלא זז משם, עד שתיענה תפילתו. כמו שמצינו בחוני המעגל, שעג עוגה, ואמר לקב"ה: "...נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך..." (תענית כג.). "והנה הגואל עובר" – היינו התגלות ה', שהוא הגואל האמיתי. כמו שכתוב: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל-פָּנָיו..." (שמות לד, ו). "וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל: לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי, פֶּן-אַשְׁחִית אֶת-נַחֲלָתִי. גְּאַל-לְךָ אַתָּה אֶת-גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא-אוּכַל לִגְאֹל." (רות ד, ו). מרמז להקב"ה, שאומר לצדיק-הדור, אם ארצה לדון את ישראל ע"פ מעשיהם, לא יהיו זכאים להגאל. יתרה מזו – "פן אשחית את נחלתי" – שלפי מעשיהם, אינם זכאים לחיות כלל. אלא – "גאל-לך אתה את גאולתי" – כלומר, בקש עליהם רחמים, ואז יהיו ראויים להגאל, ע"י תפילותיך. כמו שמצינו אצל משה רבנו... "וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ..." (פסוק טו). כי צדיק-הדור משיב את נפש העם, ומיישב דעתם, היינו שגורם לכולם געגועים וכיסופים ל-ה' ית'... חג שבועות שמח !
"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים. אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו. וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי." (רות ב, ב). דהיינו, שאומרת רות לנעמי: אלך בדרך-ה', בדרך הרוחנית. כי השדה מרמז לחקל תפוחין קדישין, למצב הרוחני שהתורה קוראה לו – "גן-עדן". ורות הבינה, שרק אם תלך בדרך זו, היינו בדרך הצניעות והענווה, תוכל למצוא את הזיווג הראוי. כי רק בדרך זו תמצא-חן בעיניו של האיש הישר... "וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה..." (פסוק ג). אמר רש"י ז"ל, על-פי המדרש: שהיתה מסמנת הדרכים קודם שנכנסה לשדה, והלכה ובאה וחזרה לעיר, כדי לעשות סימנים וציונים, שלא תטעה בשבילין, ותדע לשוב. כי החלה ללכת בדרך שחדשה לה, והיתה צריכה לעשות סימנים, כדי שלא לטעות בדרך זו, וליפול בחטא ח"ו. "שלא תטעה בשבילין, ותדע לשוב" – שגם אם תטעה בשבילי הדרך הישר, ותיפול בחטא, בכל-זאת תדע כיצד לשוב בתשובה. וכך גם היה דוד המלך ע"ה, אשר יצא ממנה, שתמיד שב לקונו, גם אם נפל בעניין כזה או אחר. כי הצדיק הוא איננו אדם שלא חטא מעולם, אלא אדם שמכיר את טעם החטא, אך גם יודע לעשות תשובה... "וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל-רוּת: הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר..." (פסוק ח). היינו שאומר בועז לרות, באמת את בדרך הישר, רק הזהרי מן החטא. אל תלכי לרעות בשדות זרים, כי זה השדה, כלומר, זו הדרך, היא המשובחת מכולן... "וַתֹּאמֶר אֵלָיו: מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי? וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה..." (פסוק י). כלומר, שעד היום החזקתי במנהגי הגויים, במנהגים "נוכריים", היינו שהם זרים לישראל, שהם מחוץ לקדושה. ומה טוב בי? הרי לא הייתי פחות גרועה מעובדי עבודה-זרה... "וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ: בָּרוּךְ הוּא לַ-ה', אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַמֵּתִים. וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי: קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא." (פסוק כ). שאומרת נעמי לרות, ש-ה' ית', כמו שהוא משגיח על אנשים צדיקים, הנקראים חיים, כך גם לא עוזב את הרשעים, שהם בחינת מתים. "קרוב לנו האיש, מגואלנו הוא" – היינו שאיש כשר זה קרוב ללבנו, ומבין את קשיינו ומכאובינו, וייתכן שהוא גואלנו, כלומר, בחינת משיח צדקנו שבדורנו... "וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹאֵל אָנֹכִי. וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי." (שם ג, יב). כלומר, האם אני הגואל? איני ראוי להיות הגואל, ובודאי ישנו איש כשר ממני, אשר ראוי לתפקיד זה. דבר אחר: האם אני הוא זה שגואל? – הלא ה' ית' הוא הגואל האמיתי, והוא יותר קרוב ללבך, ואליו יש לפנות ולבקש רחמים. אני רק השליח... "וַתָּבוֹא אֶל-חֲמוֹתָהּ, וַתֹּאמֶר: מִי-אַתְּ בִּתִּי? וַתַּגֶּד-לָהּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה-לָהּ הָאִישׁ." (פסוק טז). היינו שנעמי מתפלאת מרות, ושואלת: "מי את בתי?", כי אינה מכירתה, כביכול, כי השתנו מעשיה לטובה. ועתה מכירה בכך שהיא כבר בתוך הקדושה. ורות מספרת לה את "כל אשר עשה לה האיש", כלומר, את כל החסד שעשה עמה הקב"ה. כי "איש" מרמז להקב"ה, כמו שכתוב: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו, ג). "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר..." (רות ד, א). מרמז שבועז התחזק בתפילה, כי עלה ל"שער", היינו שביקש שייפתחו שערי-שמים. "וישב שם" – שלא זז משם, עד שתיענה תפילתו. כמו שמצינו בחוני המעגל, שעג עוגה, ואמר לקב"ה: "...נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך..." (תענית כג.). "והנה הגואל עובר" – היינו התגלות ה', שהוא הגואל האמיתי. כמו שכתוב: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל-פָּנָיו..." (שמות לד, ו). "וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל: לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי, פֶּן-אַשְׁחִית אֶת-נַחֲלָתִי. גְּאַל-לְךָ אַתָּה אֶת-גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא-אוּכַל לִגְאֹל." (רות ד, ו). מרמז להקב"ה, שאומר לצדיק-הדור, אם ארצה לדון את ישראל ע"פ מעשיהם, לא יהיו זכאים להגאל. יתרה מזו – "פן אשחית את נחלתי" – שלפי מעשיהם, אינם זכאים לחיות כלל. אלא – "גאל-לך אתה את גאולתי" – כלומר, בקש עליהם רחמים, ואז יהיו ראויים להגאל, ע"י תפילותיך. כמו שמצינו אצל משה רבנו... "וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ..." (פסוק טו). כי צדיק-הדור משיב את נפש העם, ומיישב דעתם, היינו שגורם לכולם געגועים וכיסופים ל-ה' ית'... חג שבועות שמח !