ציפיות
יפה שלום . את ההודעה הזו אני כותב לך כשעתיים לאחר סיום הפגישה שאישית שלי עם הפסיכולוגית שלי. אני היום נמצא בפגישות כחצי שנה. כאשר התחלתי לראות את הפסיכולוגית , חודשיים לאחר מותה של אישתי, לא ידעתי למה בכלל אני הולך אליה. הלכתי רק כי כולם אמרו שאולי זה יעזור... לא היו לי שום ציפיות ולא ידעתי למה לצפות כי אף פעם קודם לא התמודדתי עם כאב כזה ולא נזקקתי לעזרה ... בשיחה הראשונה היא שאלה אותי למה באתי ומה אני מצפה לקבל מהפגישות ... אמרתי לה שמבחינתי אני יודע ומבין שהיא לא קוסמת ואין לה פתרונות קסם ... זה לא שהיא תקיש באצבעותיה והכל ייעלם ... ואני לא מצפה לפתרונות כלשהם ... האמת לא ידעתי בכלל מה אני רוצה שיקרה ... הפגישות הראשונות הרגישו לי מוזר מאד ומביכות מאד ... הרגשתי שאני רק מספר לה דברים , חלקם אישיים שהיה לי מאד קשה להוציאם, ולא מקבל ממנה חזרה שום דבר ... היום לאחר חצי שנה של פגישות אני יכול להגיד שבהחלט ישנם דברים בהם השיחה עם מישהי זרה מבחוץ שופכת אור על נקודות שאנחנו לא יכולים או לא רוצים לראות , ומקלים על ההתמודדות ... אני היום במצב שהכל פתוח איתה והיא מייעצת ותורמת אבחנות למצבים שונים בהם אני נתקל ... אז נכון שהיא לא מפיגה את הכאב (ואני לא מאמין שהוא יפוג אף פעם) ואת מרבית התמיכה והכוח אני מקבל ממישהי אחרת, מיוחדת הרבה יותר שאיננה כלל וכלל פסיכולוגית , אבל זה בהחלט חיזוק משמעותי לקרב הקשה שאנחנו מנהלים מדי יום.... אז אני ממליץ שתתאזרו בסבלנות , תמשיכו לנסות, ותראו אם במשך הזמן תיווצר ביניכם אינטראקציה חזקה מספיק שתוכל לתרום לכם ולחזק ... בהצלחה אורן
