דברי!

דברי!

שוכבת על גבי, ידו אוחזת חזק בשתי ידיי מעל ראשי ונועצת אותן עמוק לתוך סיבי השטיח. הגרביונים שלי מופשלים לקרסולי ומקשים על יכולת התזוזה שלי. חולצתי מורמת לגרוני ופטמותי המגורות מתחככות בעור גופו כשהוא חודר אלי.

עיניו פקוחות, מבטו פרוע, חוקר, שואל, חייתי.

אני גונחת בקול.


"דברי אלי!"


אני לא יודעת לדבר, אני חיה עכשיו, רק שפת גוף ונהמות.

מחשבה עוברת בי: אני מדברת אליך, הגוף שלי בתקשורת מלאה איתך, העיניים שלי מעבירות לך מסרים. אתה לא שומע?!



"דברי אלי! אני רוצה לשמוע אותך!" ידו השנייה חונקת את גרוני. מבטו מצמית.

רק שלא יפסיק להסתכל עלי.



המילים לא יוצאות.

הן נמצאות בתוכי, אבל אני לא מבינה אותן, לא יודעת לדבר, לא מצליחה לגבש אותן לכדי משפט.

"דברי כבר!" הוא מורה לי בשקט ובתקיפות.



אין לי אוויר.

לגופי אין גבולות.

אין רצפה, אין שטיח, אין קירות.

החלל הזה מופר רק בנקודות מגע עם גופו.

שדה הראיה שלי הוא מרחבי עיניו.

חושי מוצפים.

אין בי מחשבות, אני לא יודעת לחשוב.



מבטו מתערפל לרגע.

לא! אל תפסיק!

אני אדבר.

רק אל תפסיק.

מנסה להיכנס אל התודעה ולהבין מה קורה שם. אילו מילים אני מזהה, באיזו שפה אני מדברת?

"אני אוהבת אותך!" שומעת את עצמי אומרת ורואה את עיניו נפערות כשהוא גומר בתוכי, מציף אותי מבפנים כשדמעות מציפות את עינינו.
 
וואו. מצמרר


מתואר מקסים, עוצמתי ומרגש.
אהבתי
 

gaya36

New member
וזה מה שעלה לי ישר בראש...

"דברי עכשיו ילדה אני שומעת
כל העולם מקשיב למלמולך...."

יש הרבה עוצמה והעצמה בתוך האינטימיות, למרות (ואולי בנוסף) לפן הבדסמי.
 
לא למרות - בזכות


ואני רצינית.
ברגע שאת מוסרת את השליטה והכוח בידיו של אחר - את משוחררת. את עושה משהו שאת בעצמך רצית ולא העזת - ואת מרשה לעצמך לעשות את זה כי "הוא דרש" וזה כאילו מסיר ממך אחריות.
זה מוביל לפעמים למקומות גבוהים מאוד, עוצמתיים, משוחררים ויפהפיים, ויוצר חיבור עוצמתי ומעצים.
 

gaya36

New member
יקירתי, זה מה שמרגיש לך

ואולי לעוד כמה, זה לא בהכרח אומר שכולן אמורות להרגיש כך
 
ברור שלא,

אבל זאת פסיכולוגיה פשוטה.
כשאת עושה כי את "חייבת" - את מרגישה פחות אשמה (לא שיש על מה להרגיש אשמה, אבל אני מתייחסת לעכבות).
במילים אחרות - אני רק מילאתי פקודות...
 

gaya36

New member
קראתי אותך בפעם הראשונה עכשיו

ואף נהנתי. אני שמחה לדעת שאני יודעת גם לקרוא בין השורות.

ותאמיני או לא גם אני זוכרת את עצמי כילדה עם חוסן נפשי חזק (החיים מלמדים אותך מהר שכך עדיף!)
 
את יודעת

קריאה בין השורות היא לפעמים פשוט המקום שזה מתחבר אלינו.

ואני מאמינה לך לגמרי.
החיים מלמדים אותי שלא כל דבר שלמדתי או לימדתי את עצמי בילדותי ראוי לשימור גם היום.
 

gaya36

New member
גם נכון,

כל אחת לומדת, מכוונת ומנווטת עם החושים רק למקום שעושה לה טוב (שבעצם שלה בלבד)....
 
כי מצד אחד זה ריתק אותי

ברמות מטורפות וגם היה בזה משהו מעורר.
מאוד מתחברת לצורך הזה במישהו עוטף, מחבק, מגן, מורה, מחנך, מחזק...

מצד שני,
השימוש במילה 'אבא' - קצת צרם לי - מרגיש לא נכון כזה.

בואי נאמר,
שאם לא היה שימוש במילה 'אבא' הייתי ממש מתחברת לזה עד הסוף
 
גם לי קשה מאוד עם הז'אנר הזה

של Daddy's Girl.
לא ממש מצליחה להבין את זה וזה מאוד מרתיע אותי.
(בלי קשר לפוסט, אני מתייחסת למה שעלה כאן בדיון).
 
אין לי בעיה עם הז'אנר הזה

הרי בסופו של דבר יש בשולט דמות 'אבהית' כלשהי - וזה משהו שאנחנו כן מחפשות ומתחברות אליו...

יש לי בעיה עם השימוש במילה 'אבא'
לא יודעת,
אצלי מילים מאוד משפיעות ומטלטלות - הרבה יותר ממעשים...
 
למעלה