eclipse angel
New member
דברי חידוד...
כן אז הנה אני לומד להיות מנומס.. ולא להתפרץ לדברי אחרים... נחמן טוען שאין הסכין מתחדדת אלא בירך חברתה... ואני טוען שלצערי סכיני ממש קהה.. הדברים מוקדים לטוהר.. שוב כבקשת סליחה.. הפעם נדמה לי שיותר נבהלת מעניין "הילד". חח.. פעם היה אדם צדיק, שעשה מעשה שגרם למלך להתעצבן. המלך החליט לשלוח אותו לבית האסורים- המקום החשוך ביותר, האפל והמדכא. בינתיים באו אויבים ותקפו את הממלכה, הרסו והשמידו ומי ניצל?- הכלוא. עוד סיפור על בית כלא? לאדם אחד הזדמן לבקר בכלא השמור ביותר במדינה, בתא השמור ביותר במדינה- תאו של הרוצח הסדרתי. משהגיע, נוכח לגלות שהאסיר לבוש בגדים נאים והסוהרים סביבו משמשים לו כמלצרים ולפניו מוגשים כל טוב מעדני עולם. אותו אדם ודאי חושב כמה טוב להיות רוצח- אךהוא אינו יודע כי באותו בית כלא, נוהגים הסוהרים להגשים את משאלתו האחרונה של הנידון למוות. כך זה, דברים שרואים מכן, לא רואים משם וכן ההפך. אנחנו מנסים לרדוף אחרי האושר וחושבים שלנו מגיע זאת. אנחנו בוחנים ומגלים כי רשע וטוב לו, צדיק ורע לו- האומנם?! באיוב, הסוגיה הזו מוכרת יותר והו מוצגים מספר הסברים אפשריים: א. יכול להיות שהצדיק אכן חטא ואף בדבר פעוט, וכבר למדנו מפרשת "שמיני" ומעונשו של משה שמצדיקים מצפים יותר- עונשם חמור יותר (כמו כן אנחנו יכולים לדבר על חטא אבות, חטא בגלגול קודם). ב. הייסורים על הצדיק באים כמבחן- האם ימשיך בדרכו הטובה או יתפתה לדרך העקלקלה. ג. הייסורים על הצדיק באים כאותות אזהרה מפני סטיה מדרך הישר-- "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו בעולה ידיהם" (קוהלת ב') ד. הייסורים הם הסוואה לטובה שתבוא/אמצעי לטובה שתבוא: על דרך הסיפור הראשון או כפי שמצינו בישיעיהו נז: "מפני ראה נאסף הצדיק". ועוד סיבות נוספות. היום אנחנו בערב יום השואה ומציינים את זכרם של שישה מיליון יהודים שנרצחו על קידוש ה', עם עוד מליונים נוספים בידי המרצח הנאצי. בתפנית חדה, לחווית הצפייה שלי בסרט "הטיטאניק": אני אדם מאוד רגיש ובכל זאת הדמעות אינן זולגות לי בקלות. בסרט- הן זלגו. לא משום שהסרט היה כ"כ טוב או רומנטי או לא יודע מה. בכיתי- כי פתאום ראיתי את עצמי מבצע החלטות גורליות, מי יחיה ומי ימות..?- העשירים?! העניים?! הגברים?! הנשים והטף?! ראיתי נלחם עם כולם.. על טיפת האויר האחרונה, הנשימה האחרונה... ובמקביל משתגע מדאגה למשפחה שלי... לשכנים.. לחברים.. האם הם הצליחו לנשום?! ובסוף.. סוף דומה לכולם- טובעים וקפאים בים החשוך. לכאורה, מה נתנה להם טיפת האויר האחרונה או עוד נשימה?! החלטות קשות, הידיעה שהולכים למות, מוות זרוע בכל מקום, ילדות נקטפת- הישרדות. גטו... מוות.. גדרות... צעדה. אנו נוטים לחפש את האושר אה?! נוטים להסתכל בצלחות אחרים..אה? קדימה! בואו נסתכל בצלחתם של כל אלו שהיו שם... ננסה בכלל לטחוב את הרגליים שלנו בנעליים שלהם.. שאלוהים לא ינסה אותנו!!! "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" אמר דוד המלך עליו השלום.. נכון, לפעמים קשה ורע ואנחנו מתפוצצים מדוע לאחרים כ"כ טוב לעומתינו- נסתרות דרכי האל, הכל לטובה- בואו ונחזק את האמונה שלנו ונברך על הרע כשם שאני יודעים לברך על הטובה. מי יתן שנבין שהכל זמני אושר/ייסורים.. בעצם הכל.. הגלגל יו-יום מסתובב לו ואותו אחד הוא שמשפיל ומרומם... אוהב אתכם המון!!!
כן אז הנה אני לומד להיות מנומס.. ולא להתפרץ לדברי אחרים... נחמן טוען שאין הסכין מתחדדת אלא בירך חברתה... ואני טוען שלצערי סכיני ממש קהה.. הדברים מוקדים לטוהר.. שוב כבקשת סליחה.. הפעם נדמה לי שיותר נבהלת מעניין "הילד". חח.. פעם היה אדם צדיק, שעשה מעשה שגרם למלך להתעצבן. המלך החליט לשלוח אותו לבית האסורים- המקום החשוך ביותר, האפל והמדכא. בינתיים באו אויבים ותקפו את הממלכה, הרסו והשמידו ומי ניצל?- הכלוא. עוד סיפור על בית כלא? לאדם אחד הזדמן לבקר בכלא השמור ביותר במדינה, בתא השמור ביותר במדינה- תאו של הרוצח הסדרתי. משהגיע, נוכח לגלות שהאסיר לבוש בגדים נאים והסוהרים סביבו משמשים לו כמלצרים ולפניו מוגשים כל טוב מעדני עולם. אותו אדם ודאי חושב כמה טוב להיות רוצח- אךהוא אינו יודע כי באותו בית כלא, נוהגים הסוהרים להגשים את משאלתו האחרונה של הנידון למוות. כך זה, דברים שרואים מכן, לא רואים משם וכן ההפך. אנחנו מנסים לרדוף אחרי האושר וחושבים שלנו מגיע זאת. אנחנו בוחנים ומגלים כי רשע וטוב לו, צדיק ורע לו- האומנם?! באיוב, הסוגיה הזו מוכרת יותר והו מוצגים מספר הסברים אפשריים: א. יכול להיות שהצדיק אכן חטא ואף בדבר פעוט, וכבר למדנו מפרשת "שמיני" ומעונשו של משה שמצדיקים מצפים יותר- עונשם חמור יותר (כמו כן אנחנו יכולים לדבר על חטא אבות, חטא בגלגול קודם). ב. הייסורים על הצדיק באים כמבחן- האם ימשיך בדרכו הטובה או יתפתה לדרך העקלקלה. ג. הייסורים על הצדיק באים כאותות אזהרה מפני סטיה מדרך הישר-- "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו בעולה ידיהם" (קוהלת ב') ד. הייסורים הם הסוואה לטובה שתבוא/אמצעי לטובה שתבוא: על דרך הסיפור הראשון או כפי שמצינו בישיעיהו נז: "מפני ראה נאסף הצדיק". ועוד סיבות נוספות. היום אנחנו בערב יום השואה ומציינים את זכרם של שישה מיליון יהודים שנרצחו על קידוש ה', עם עוד מליונים נוספים בידי המרצח הנאצי. בתפנית חדה, לחווית הצפייה שלי בסרט "הטיטאניק": אני אדם מאוד רגיש ובכל זאת הדמעות אינן זולגות לי בקלות. בסרט- הן זלגו. לא משום שהסרט היה כ"כ טוב או רומנטי או לא יודע מה. בכיתי- כי פתאום ראיתי את עצמי מבצע החלטות גורליות, מי יחיה ומי ימות..?- העשירים?! העניים?! הגברים?! הנשים והטף?! ראיתי נלחם עם כולם.. על טיפת האויר האחרונה, הנשימה האחרונה... ובמקביל משתגע מדאגה למשפחה שלי... לשכנים.. לחברים.. האם הם הצליחו לנשום?! ובסוף.. סוף דומה לכולם- טובעים וקפאים בים החשוך. לכאורה, מה נתנה להם טיפת האויר האחרונה או עוד נשימה?! החלטות קשות, הידיעה שהולכים למות, מוות זרוע בכל מקום, ילדות נקטפת- הישרדות. גטו... מוות.. גדרות... צעדה. אנו נוטים לחפש את האושר אה?! נוטים להסתכל בצלחות אחרים..אה? קדימה! בואו נסתכל בצלחתם של כל אלו שהיו שם... ננסה בכלל לטחוב את הרגליים שלנו בנעליים שלהם.. שאלוהים לא ינסה אותנו!!! "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" אמר דוד המלך עליו השלום.. נכון, לפעמים קשה ורע ואנחנו מתפוצצים מדוע לאחרים כ"כ טוב לעומתינו- נסתרות דרכי האל, הכל לטובה- בואו ונחזק את האמונה שלנו ונברך על הרע כשם שאני יודעים לברך על הטובה. מי יתן שנבין שהכל זמני אושר/ייסורים.. בעצם הכל.. הגלגל יו-יום מסתובב לו ואותו אחד הוא שמשפיל ומרומם... אוהב אתכם המון!!!
