דברי הרב דניאל זר

דברי הרב דניאל זר

בס"ד

לעילוי נשמתו של דוד סוויסה בן חנה

אין אומתנו אומה אלא בתורתה
שום חינוך בארץ לא יעזור כי עם ישראל לא יהיו אומה שהיא סמל לעולם אלא בזכות לימוד התורה שרק היא מעדנת את ישראל ומרחיקה אותם מהרע.
רבותיי מדינת ישראל מקום ראשון בעולם באלימות בבני נוער, מקום ראשון בעולם, עם שהיה סמל אור לגויים, מקום ראשון בעולם באלימות בני נוער. ילדים רוצחים הורים, הורים רוצחים ילדים, בר מינן דברים מחרידים, נוראים ואיומים והארץ שלנו הולכת ומתדרדרת מיום ליום, מיום ליום רבותיי שיהיה ברור אני אומר את זה בפה מלא ואני עשרים שנה אומר את זה, לא יעזור שום שרי חינוך, שום דבר עד שעם ישראל לא יגיע לתורה לא יגיע לחוף מבטחים, הוא ימשיך להתדרדר והוא ימשיך לרדת, צריכים לחזור לתורה הקדושה, לחזור למקורות. רבותיי והם רואים את האמת הרי שהתחילו בעלי תשובה בארץ אז הם לא התייחסו, שהתחילו בעלי תשובה בארץ הם לא התייחסו, זה מודה, זה יחלוף והם רואים שבעלי תשובה מגיעים למיליון והם רואים שזה הולך וגדל עד שגדול מאוד אז הם משתוללים, הם נלחמים בבעלי תשובה, נלחמים בבני תורה. למה הם נלחמים? הרי אתם רואים שהחינוך שלכם פשט את הרגל ואתם רואים שבעלי תשובה כבר גמרנו אין כאן סמים, אין כאן זימה וניאוף, אין כאן אלימות, אין כאן רצח, במקום לעודד למה אתם נלחמים, אתם יודעים למה הם נלחמים? בגלל שזה דרכה של תורה והם שונאים את התורה אבל לא יעזור להם, הם לא יודעים שהתורה הקדושה זה לבה רותחת שזורמת בזרם אדיר ממעמד הר סיני עד הגאולה והיא שטפה ושוטפת כל מי שעומד בדרכה, כל מי שעומד בדרכה של תורה היא שוטפת אותו, אי אפשר ללכת נגד בורא עולם.
הם לא נלחמים בי, לא בגדולי התורה, הם נלחמים בבורא העולם, שיהיה ברור להם שאי אפשר בבורא העולם להילחם, אי אפשר בתורה הקדושה להילחם. רבותיי פרעה היה עלינו, חשבו הנה נגמר חס וחלילה עם ישראל ועם ישראל ניצל ממנו. היה המן, כבר העץ מוכן וכבר יש את הגזרה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וחשבו גמרנו אין יותר עם ישראל ועם ישראל חי וקיים, המן מתנופף על העץ ומרדכי המשנה למלך. היו היוונים והיינו קומץ, חשבנו אין נגמר עם ישראל והיוונים נעלמים, "מי כמוך באלים ה'" והמכבים הקטנים האלה מנצחים. הייתה שואה נוראה, חשבו נגמר, היו אינקוויזיציות, היו מסעי צלב שמיליונרים של עם ישראל הלכו, הייתה שואה נוראה, חשבו נגמר הנה עם ישראל ועם ישראל חי וקיים. עכשיו יש אותם, מה הם חושבים שהם יצליחו יותר מפרעה? יותר מהמן? יותר מהיוונים? יותר מהגרמנים? הם חושבים שהם יכולים ללכת נגד בורא עולם?! הם לא יכולים להילחם נגד אות אחת בתהילים, אות אחת פה הם לא יכולים, אפס, לא יעזור להם ואני אמרתי לא פעם ולא פעמיים, אני חוזר ואומר, רבותיי אם יחליטו היום בכנסת, לא פוחד מאף אחד, יחליטו היום בכנסת מהיום והלאה בטלוויזיה, ברדיו ועיתונים אין יותר חדשות, רק עשרים וארבע שעות כל היום על החרדים, לא יעזור להם על אפם ועל חמתם, כוח התורה ילך ויגדל ויתעצם, ילך מעלה מעלה.
אור החיים הקדוש היה מלאך אלוקים ובעל רוח הקודש גדול, הוא כותב בספרו: "אילו האדם היה מרגיש ערבות, נעימות, ידידות מתיקות, ענף אחד מענפי האור העליון", ענף אחד לא שתי ענפים, "ענף אחד מענפי האור העליון היה בז בעיניו להיות מלך מלכים בערך קיום מצווה אחת של התורה הקדושה. שמעתם מה זה? שיהיה לכם ברור, כל העולם חילוני, כל העולם כולו המיליארדים הכי גדולים בעולם הם עניים לידי, הם אומללים לידי, הם לא מגיעים לאחד חלקי מיליארדים חלקי מיליארדים מיליארדים לאושר שלי, אצלם הכל זה גשמי, כסף ואצלנו זה רוחניות ואי אפשר להסביר את זה, אם מישהו יודע מה טעם של תורה, איך אומר האור חיים הקדוש, "אילו בני אדם היו מרגישים וטועמים טעמה של תורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא היה שווה בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב בערך מילה אחת של התורה הקדושה" תראו איזה מילים נפלאים.
 
הרב דניאל זר לזכות בכפליים

בס"ד

לעילוי נשמתו של דוד סוויסה בן חנה

סיפור מדהים שהיה בימי המהרש"א שאדם שתרם להקמת תורה זכה לבן, ולא סתם בן אלא לבן תלמיד חכם.
המהרש"א הקדוש רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס היה אחד מהמפרשים האחרונים על הש"ס, עד כדי כך שאם אדם לא היה מבין את דבריו סימן שלא הבין את דברי הגמרא. הייתה לו ישיבה גדולה מאוד, כל תלמיד שלמד שם היה אריה בתורה. לימים כבר היתה מלאה בתלמידים והיה קושי במקום הישיבה. אבל אנשי המקום אהבו תורה ורצו לבנות בניין יותר גדול, להגדיל תורה ולאדירה. אבל כדי לבנות צריך הכסף. לכן החליטו אני המקום שיערכו מכרז לאנשים עשירים, תרומה להקמת הישיבה.

הגיע יום המכרז, אנשי המקום היו באווירה מתוחה האם יצליחו להקים את בניין הישיבה הגדול. הגבאי עומד על הבמה בהכנות ופתאום ניגש אליו יהודי פשוט מהקהילה וביקש ממנו שרוצה לשוחח עמו בצד. הגבאי הסכים לבקשתו ונכנסו לאחד החדרים. שאל היהודי, כמה נראה לכבוד הגבאי שיהיה הסכום המקסימלי של הנחת אבן בפינה? אמר לו הגבאי, 200 רובל (זה היה הרבה סכום בזמנם). אמר לו היהודי, אתה תעשה את המכירה רגיל וכשהסכום ייעצר אני נותן חמש מאות רובל. הגבאי היה המום וברכו על התרומה הרבה. אבל היהודי הוסיף, כל זאת בעילום שם והוציא את הסכום שהבטיח.

הגיע רגע המכרז, התחילו אנשים לצעוק סכומים שלושים רובל, חמישים רובל, מאה רובל כך עד שהסכום נעצר במאה שישים רובל. לאחר מכן אמר הגבאי, יש יהודי שתרם בעילום שם חמש מאות רובל. כל היהודים שמעו זאת התפלאו איזה יהודי צדיק גם סכום גדול וגם בעילום שם. בסיום המכירה הגיע הגבאי ליהודי והודה לו וברכו.

לאחר המכרז, המהרש"א ניגש לגבאי ושאלו מי אותו תורם. אמר לו הגבאי, מצטער אינני יכול להגיד התורם ביקש שזה יהיה בעילום שם. אמר לו המהרש"א, אני חפץ לדעת זאת בכל זאת הוא תרם בשביל להקיים את הישיבה שלי אני רוצה לברכו ומבטיח אני שאף אחד לא ידע בתרומתו. ניגש הגבאי ושאל את התורם האלמוני, התורם הסכים ובפרט אם זה כבוד המהרש"א רוצה ומבקש לדעת אינני יכול לסרב לו. הגבאי חזר למהרש"א ואמר לו את שמו. המהרש"א התפלא, מהיכן לו סכום כזה גדול של כסף הרי הוא יהודי פשוט, וביקש לפגוש אותו.

התורם הגיע לביתו של המהרש"א, המהרש"א הודה לו וברכו שעשה מעשה כל כך גדול לתמוך תורה ולעזור להקמת התורה ועוד יותר שעשית זאת בעילום שם, אבל שאלה לי אליך אתה יהודי פשוט מניין לך סכום גדול של כסף. אמר לו התורם, כשהתחתנתי היתה לי חתונה פשוטה כל ימי הייתי חוסך כל סכום שהוא, כדי שיהיה לי ילדים אני יוכל לשלם למלמדים שלהם. ככה חלפו להם עשרים שנה עד שכבר הצטבר לי חמש מאות רובל. אבל לא זכיתי לפרי בטן, כבר עשרים שנה שאין לי ילדים, אמרתי לעצמי לפחות שהסכום הזה אם לא לבני ילך לתלמידי חכמים שילמדו תורה.
המהרש"א שמע כך מאוד התרגש והבטיח לו כל זמן שאני חי יהיה לך בן. כך היה באותו שנה אשתו התעברה ונולד לו בן לאחר עשרים ואחד שנה. כל היהודים באותו מקום שמחו בכך ועוד יותר שהמהרש"א יהיה סנדק, שהרב לא היה הולך לכל אחד. לאחר הברית המהרש"א תפס את התינוק וברכו שיהיה גדול בישראל וכשיגדל ילמד אצלו בישיבה. האבא כל כך התרגש שלא חלם על רגע כזה בחייו והיה מאושר עד השמים.

הגיע הבר מצווה, הלך האבא עם בנו לישיבה של המהרש"א להכניסו כמו שהבטיח לו המהרש"א. הרבנים לא הבינו מה היהודי מביא ילד לישיבה כולם כאן אריות. אמר להם, המהרש"א הבטיח לי שבני ילמד בישיבה הזאת ועכשיו הגיע זמנו. אמרו לו הרבנים, קח אותו עד שיתמלא בש"ס ופוסקים ולאחר מכן יכנס לישיבה. אביו שמע כך היה לו צער, אבל לא ויתר ומיד ניגש לביתו של המהרש"א וביקש שיכניסו אותו אליו. המהרש"א שמע את כל הסיפור שלא רוצים להכניס אותו עד שיתמלא ש"ס ופוסקים. אמר המהרש"א לאביו תביא אותו אלי אני ילמד אותו וידאג לו כמו בן שלי ויעשה אותו גדול בתורה, וכך זכה האבא לבן גדול בתורה.

ובזכות תרומתו להקמת התורה זכה גם לבן וגם לבן תלמיד חכם.
 
למעלה