דברים שרק מקשים

מירבא

New member
דברים שרק מקשים

רוצה לבכות לצרוח שלא נותר בי כוח שאין יותר אויר וכח להסביר למה את לא יושנת? ומה נשאר ממך גברת? סיגרי כבר את הדלת! מה את עוד "נזכרת"?! אתם אף פעם לא תבינו וכבר הגיע זמן תפנימו!!! זה הכאב שלי בלבד הוא ילווה אותי לעד.
 
גם אני שם איתך

אני יושבת כבר 10 דקות מול המילים הכלכך אמיתיות שלך, בוהה, לא קולטת שמישהו יכול להרגיש בדיוק, אבל בדיוק כמוני. אז כנראה שזו המציאות וזה מה שנותר לנו... בן/ת לוויה לעולמי עד. לא יכולה לנחם, רק תדעי שאת בחברה טובה שאוהבת ומבינה ומשתתפת איתך בכל הרע. חיבוק גדול ממני
 
המילים קשות וכואבות

כאילו אמרת מה שלעיתים (יותר מידי קרובות) נאמרות לי. הכאב הוא אדיר מאין כמוהו. לפעמים כשאני אומרת ממש בעדינות לחמותי (שהיא דרך אגב מאוד מקסימה) שמשהו מפריע לי, אז היא אומרת לי שאפילו שזה כך - היא אומרת שאני יעשה זאת שוב. ואני אסביר: הלכתי למסיבת יום הולדת של אחיינו של בעלי בן הארבע. באותו יום הוזמנו (בלי שידעתי על כך קודם) חברותיה של גיסתי והן באו עם ילדיהן כמובן. ילד אחד מכולם הכאיב לי הכי הרבה, מכיוון שהוא בדיוק בגיל התאומים שהיו צריכים להיות לי. החברה המשיכה את ההריון עד סופו וילדה ילד בריא ואני סיימתי אותו טרם זמנו. אמרתי לחמותי שהיה לי קשה נורא וחמותי אמרה שאם יהיה צורך אז אני יעשה זאת שוב!!! היא לא אמרה זאת מרוע, אלא מטימטום ואטימות. מי שלא חווה אובדן שכזה, לעולם!!! אבל לעולם לא יוכל להבין או להרגיש מה שאנחנו מרגישות. אני איתך. סאני.
 
למעלה