דברים שיש לי לומר
שלום חברים, בלי הקדמות ארוכות הייתי רוצה להגיב על חלק מן הדברים שנכתבו כאן לאחרונה. גם בתשובה לירון הלבן שבחוסר טאקט תהה לאן נעלמתי, וגם לאחרים שמתעניינים בהגיגיי. לכל אלה המיצרים על התפתחות הטכנולוגיה אני רוצה לומר, שהמצב קודם היה גרוע יותר. עוצמות מערכות ההגברה אינם פונקציה של מחשבים, אלא של כיסו של המרקיד ורגישות אוזניו. מעבר לכך אני חושב שמרקיד שנמצא על הבמה, מאחורי הרמקולים, אינו שומע נכון את עוצמתם. גם מהירות הניגון אינה פונקציה של חדשנות טכנולוגית. גם בטייפים הישנים ניתן לשנות את מהירות הניגון, ועד היום אני מצטמרר כשאני נזכר איך מדריכים היו מתעצלים לשים אוזניות ומחפשים את תחילת השיר הבא על רקע השיר המתנגן. ואיך תוך כדי ריקוד היו משנים את מהירות הניגון. למה שלרוקדים יהיה חוש קצב?? ואם במהירות עסקינן, באופן אישי נראה לי מגוחך כשמרקיד חושב שיעלה את מצב הרוח שלי אם יריץ אותי או יאלץ אותי לרקוד מהר... וגם התירוצים אינם פונקציה של מהפיכה טכנולוגית אם כי מותאמים לסביבה. גם בימי הטייפים העליזים השתמשו מדריכים בתירוץ של "השאלתי את הקלטת ולא החזירו לי אותה" כדי להתחמק מריקוד. ומחדשנות טכנולוגית לרפרטואר. במשך שנים תהיתי מדוע מתעקשים המרקידים לנגן ריקודים ישנים. גם אני ובנות זוגי אהבנו, כמעט תמיד, ריקודים חדשים. היום אני מבין שיש כאלה ויש כאלה, והמסקנה המתבקשת היא שיש לשלב ישן וחדש ולענות לאלה מבלי לענות את אלה... ויש אנשים, כמוני, שאוהבים שלמרקיד יש נוכחות. לא קריאות ריקות של "חצקל ושושנה" אלא של שירה והומור שנון. זיופים מתקבלים בהבנה, במיוחד כשהם מתחרים בשלי... ולומר לכם את האמת, אני בכלל לא חושב שיש לנו אינפלציה של ריקודים חדשים. תמיד היו. ואני חושב שאני עדיין רוקד ריקודי עם דוקא בזכות אותם ריקודים חדשים ורבים שנוצרו (שמת לב ירון? נוצרו...) בשנים האחרונות. ואני גם לא חושב שריקודים גרועים הינם תוצר של מהירות הייצור, ואני בדעה שקנאת סופרים תרבה חוכמה. ולסיכום, שאלה כאן ידידתי היקרה פלורנס מה עושה מרקיד למרקיד טוב. ולדעתי מרקיד טוב הוא מרקיד היודע לשלב ריקודים (במינון נכון, במקצב נכון, ישנים וחדשים וכו´), בעל נוכחות הולמת, לא מתלהמת ולא נסתרת. מרקיד טוב הוא משקיען, קשוב לקהל ורגיש לצרכיו. טוב, זה מספיק להיום, נכון? להתראות בהרקדה,
שלום חברים, בלי הקדמות ארוכות הייתי רוצה להגיב על חלק מן הדברים שנכתבו כאן לאחרונה. גם בתשובה לירון הלבן שבחוסר טאקט תהה לאן נעלמתי, וגם לאחרים שמתעניינים בהגיגיי. לכל אלה המיצרים על התפתחות הטכנולוגיה אני רוצה לומר, שהמצב קודם היה גרוע יותר. עוצמות מערכות ההגברה אינם פונקציה של מחשבים, אלא של כיסו של המרקיד ורגישות אוזניו. מעבר לכך אני חושב שמרקיד שנמצא על הבמה, מאחורי הרמקולים, אינו שומע נכון את עוצמתם. גם מהירות הניגון אינה פונקציה של חדשנות טכנולוגית. גם בטייפים הישנים ניתן לשנות את מהירות הניגון, ועד היום אני מצטמרר כשאני נזכר איך מדריכים היו מתעצלים לשים אוזניות ומחפשים את תחילת השיר הבא על רקע השיר המתנגן. ואיך תוך כדי ריקוד היו משנים את מהירות הניגון. למה שלרוקדים יהיה חוש קצב?? ואם במהירות עסקינן, באופן אישי נראה לי מגוחך כשמרקיד חושב שיעלה את מצב הרוח שלי אם יריץ אותי או יאלץ אותי לרקוד מהר... וגם התירוצים אינם פונקציה של מהפיכה טכנולוגית אם כי מותאמים לסביבה. גם בימי הטייפים העליזים השתמשו מדריכים בתירוץ של "השאלתי את הקלטת ולא החזירו לי אותה" כדי להתחמק מריקוד. ומחדשנות טכנולוגית לרפרטואר. במשך שנים תהיתי מדוע מתעקשים המרקידים לנגן ריקודים ישנים. גם אני ובנות זוגי אהבנו, כמעט תמיד, ריקודים חדשים. היום אני מבין שיש כאלה ויש כאלה, והמסקנה המתבקשת היא שיש לשלב ישן וחדש ולענות לאלה מבלי לענות את אלה... ויש אנשים, כמוני, שאוהבים שלמרקיד יש נוכחות. לא קריאות ריקות של "חצקל ושושנה" אלא של שירה והומור שנון. זיופים מתקבלים בהבנה, במיוחד כשהם מתחרים בשלי... ולומר לכם את האמת, אני בכלל לא חושב שיש לנו אינפלציה של ריקודים חדשים. תמיד היו. ואני חושב שאני עדיין רוקד ריקודי עם דוקא בזכות אותם ריקודים חדשים ורבים שנוצרו (שמת לב ירון? נוצרו...) בשנים האחרונות. ואני גם לא חושב שריקודים גרועים הינם תוצר של מהירות הייצור, ואני בדעה שקנאת סופרים תרבה חוכמה. ולסיכום, שאלה כאן ידידתי היקרה פלורנס מה עושה מרקיד למרקיד טוב. ולדעתי מרקיד טוב הוא מרקיד היודע לשלב ריקודים (במינון נכון, במקצב נכון, ישנים וחדשים וכו´), בעל נוכחות הולמת, לא מתלהמת ולא נסתרת. מרקיד טוב הוא משקיען, קשוב לקהל ורגיש לצרכיו. טוב, זה מספיק להיום, נכון? להתראות בהרקדה,