דברים בשם אומרם
ראיתי פוסט במקום אחר שכתב מישהו שנכח כאן בזמנו, (gn64 )
ומכיוון שהנושא "רותח" ראיתי לנכון להביא את זה גם לכאן
גרושים, גרושות, איך להגיע למצב של חיזור בלי ההמחשבה המנקרת בראש של האם תגיע בסופו של דבר תביעה על הטרדה? (לפעמים זה אפילו מצחיק אותי)
אז הנה לכם הפוסט העכשווי של gn64
"????" , (גם היא כנראה נכחה כאן אז השמטתי את הניק שלה - בדד1) זוכרים ?
▼
אחרי שקישקשנו קצת היא אמרה לי
"אני בחיים לא אסלח לך"
ואני כבר ישר נכנסתי לסרטים בראש
"מה עשיתי ? " , "מה אמרתי"
הסמקתי כמו עגבניית שרי ביום שרבי
ושאלתי : על מה ?
היא ענתה: "שלא לקחת אותי"
הסמקתי עוד יותר ושאלתי: לאן ? איפה ? מתי ?
אמרה: אז בבית-ברל שהייתי באה לחדר שלך
▼
התחלתי לגמגם כמו איזה נבך מצוי
ואמרתי אני לא מבין ..למה את מתכוונת
▼
יש לציין שהיה לי חדר לבד במעונות סטודנטים
וזה היה חדר שמסודר בז'ונגלר
מקרר, טוסטר, וילונות, תמונות עציצים , עמדת קפה ומה לא ?
החדר הכי מדהים בקמפוס ♥
▼
היא הסבירה:
שהייתי באה אלייך היית יושבת לך על המיטה ועושה לך את כל הפוזות בעולם
שמשדרות : קח אותי !!!
הייתי מקמרת את גב , מבליטה את החזה , משחקת עם השיער וכל תרגיל אפשרי שאפשר על מנת לשדר לך : קח אותי !!!
ואתה היית תקוע עם הסיפורים על הפאראפסיכולוגיה שלך, על ההיפנוזה ועוד כל מיני תפיסות ותורות של המזרח הרחוק ולא הגבת !
▼
אני ישר התחלתי (ביני לבין עצמי) בהלקאה עצמית על הזדמנות שהוחמצה
ואמרתי : אני לא קלטתי כלום אני הייתי "בתוך הסיפור" אז מה קשור לעניין הסליחה ?
▼
היא הסבירה:
"אני חוויתי תחושת דחייה והייתי בטוחה שאתה לא רוצה אותי ולכן אתה מתעלם מהתשדורות"
▼
אני אעצור את הסיפור כאן
ואסכם
אתה אף פעם לא יכול לדעת כיצד הצד השני יפרש את המעשים שלך !
מסקנות ?
ראיתי פוסט במקום אחר שכתב מישהו שנכח כאן בזמנו, (gn64 )
ומכיוון שהנושא "רותח" ראיתי לנכון להביא את זה גם לכאן
גרושים, גרושות, איך להגיע למצב של חיזור בלי ההמחשבה המנקרת בראש של האם תגיע בסופו של דבר תביעה על הטרדה? (לפעמים זה אפילו מצחיק אותי)
אז הנה לכם הפוסט העכשווי של gn64
"????" , (גם היא כנראה נכחה כאן אז השמטתי את הניק שלה - בדד1) זוכרים ?
▼
אחרי שקישקשנו קצת היא אמרה לי
"אני בחיים לא אסלח לך"
ואני כבר ישר נכנסתי לסרטים בראש
"מה עשיתי ? " , "מה אמרתי"
הסמקתי כמו עגבניית שרי ביום שרבי
ושאלתי : על מה ?
היא ענתה: "שלא לקחת אותי"
הסמקתי עוד יותר ושאלתי: לאן ? איפה ? מתי ?
אמרה: אז בבית-ברל שהייתי באה לחדר שלך
▼
התחלתי לגמגם כמו איזה נבך מצוי
ואמרתי אני לא מבין ..למה את מתכוונת
▼
יש לציין שהיה לי חדר לבד במעונות סטודנטים
וזה היה חדר שמסודר בז'ונגלר
מקרר, טוסטר, וילונות, תמונות עציצים , עמדת קפה ומה לא ?
החדר הכי מדהים בקמפוס ♥
▼
היא הסבירה:
שהייתי באה אלייך היית יושבת לך על המיטה ועושה לך את כל הפוזות בעולם
שמשדרות : קח אותי !!!
הייתי מקמרת את גב , מבליטה את החזה , משחקת עם השיער וכל תרגיל אפשרי שאפשר על מנת לשדר לך : קח אותי !!!
ואתה היית תקוע עם הסיפורים על הפאראפסיכולוגיה שלך, על ההיפנוזה ועוד כל מיני תפיסות ותורות של המזרח הרחוק ולא הגבת !
▼
אני ישר התחלתי (ביני לבין עצמי) בהלקאה עצמית על הזדמנות שהוחמצה
ואמרתי : אני לא קלטתי כלום אני הייתי "בתוך הסיפור" אז מה קשור לעניין הסליחה ?
▼
היא הסבירה:
"אני חוויתי תחושת דחייה והייתי בטוחה שאתה לא רוצה אותי ולכן אתה מתעלם מהתשדורות"
▼
אני אעצור את הסיפור כאן
ואסכם
אתה אף פעם לא יכול לדעת כיצד הצד השני יפרש את המעשים שלך !
מסקנות ?