דבור"ת לשבת
בס"ד ובהשתדלותנו אנו נפגשים בפרשיות אלה של ספר שמות בתהליך גאולתו של עם ישראל. אנו חוזים במראות שאין לתארם ולשערם כלל, מיני פלאות שאינן נראות בכל יום, ממש... ניסים! (במלרע). מטה שהופך לנחש ובולע (המטה, לא הנחש) נחשים. מים זכים הופכים לדם- לא צבע אדום, לא פטל, אלא דם ממש. צפרדעים שצצות בכל מקום- שירותים, מקרר, תנורים, בחדרי השינה... עפר האדמה הופך לכינים הנמצאות בכל מקום, חיות רעות, אש בתוך קוביות ענק של קרח, חושך מוחשי, בכורות מצריים מתים. וכל אלה (אולי כמעט) פוגעים אך ורק במצרים ולא בעם ישראל, היושב בארץ גושן. לשם מה כל הפלא הזה? פשוט, לא?! להוציא את עם ישראל מארץ מצריים... אך לכאורה אין זה מדוייק. זה אמנם נכון, אך היציאה ממצריים במובן מסויים איננה המטרה, היא איננה התכלית שהקב"ה אומר למשה למסור לעם ולפרעה, אלא רק הדרך. האמצעי. התכלית היא הפס' החוזר ונשנה בפרשה- "שלח עמי ויעבדוני". אנו לא מסתפקים ב"שלח את עמי", חיים ללא תוכן, ככל הגויים- רק להיות כביכול 'חופשיים'. אנו מייחלים ל"שלח את עמי ויעבדוני", עבודת ה'. עבודת ה' היא היא החירות האמיתית, השלימה. לא שיעבוד האדם לגוף אחר ולא שיעבוד לעצמו, אלא עבודת הבורא, מלך מלכי המלכים. ממילא שיעבוד לכל שלטון זר כזה או אחר אינו בא בחשבון כאשר אנו עובדי ה'. זה פשוט לא שייך להשתעבד למי שהוא בעצמו עבד. שנזכה לעבוד את ה', לשאוף להשתלמות בהתדבקות בו, שלמות המידות, היראה והאהבה. שנשתלח מכל תרבות זרה זו או אחרת, ונעבוד את ה' באמת ובאמונה. בציפייה לבניין ביהמ"ק בב"א. שבת שלום ומבורך.
בס"ד ובהשתדלותנו אנו נפגשים בפרשיות אלה של ספר שמות בתהליך גאולתו של עם ישראל. אנו חוזים במראות שאין לתארם ולשערם כלל, מיני פלאות שאינן נראות בכל יום, ממש... ניסים! (במלרע). מטה שהופך לנחש ובולע (המטה, לא הנחש) נחשים. מים זכים הופכים לדם- לא צבע אדום, לא פטל, אלא דם ממש. צפרדעים שצצות בכל מקום- שירותים, מקרר, תנורים, בחדרי השינה... עפר האדמה הופך לכינים הנמצאות בכל מקום, חיות רעות, אש בתוך קוביות ענק של קרח, חושך מוחשי, בכורות מצריים מתים. וכל אלה (אולי כמעט) פוגעים אך ורק במצרים ולא בעם ישראל, היושב בארץ גושן. לשם מה כל הפלא הזה? פשוט, לא?! להוציא את עם ישראל מארץ מצריים... אך לכאורה אין זה מדוייק. זה אמנם נכון, אך היציאה ממצריים במובן מסויים איננה המטרה, היא איננה התכלית שהקב"ה אומר למשה למסור לעם ולפרעה, אלא רק הדרך. האמצעי. התכלית היא הפס' החוזר ונשנה בפרשה- "שלח עמי ויעבדוני". אנו לא מסתפקים ב"שלח את עמי", חיים ללא תוכן, ככל הגויים- רק להיות כביכול 'חופשיים'. אנו מייחלים ל"שלח את עמי ויעבדוני", עבודת ה'. עבודת ה' היא היא החירות האמיתית, השלימה. לא שיעבוד האדם לגוף אחר ולא שיעבוד לעצמו, אלא עבודת הבורא, מלך מלכי המלכים. ממילא שיעבוד לכל שלטון זר כזה או אחר אינו בא בחשבון כאשר אנו עובדי ה'. זה פשוט לא שייך להשתעבד למי שהוא בעצמו עבד. שנזכה לעבוד את ה', לשאוף להשתלמות בהתדבקות בו, שלמות המידות, היראה והאהבה. שנשתלח מכל תרבות זרה זו או אחרת, ונעבוד את ה' באמת ובאמונה. בציפייה לבניין ביהמ"ק בב"א. שבת שלום ומבורך.
