דאגה בלתי סרה
בלילותיי דאגה בלתי סרה, ותך ליבי בתימהון תמיד, כיונה המומה מתרוצצת סביב כתליי, מתחבטת לריק ולא מוצאת ידיי, בי לא השיב הרוח,ועיני כלות, כעסים הקדיחו דמי,לא נתנו מנוח, אין מקור מחיה ללא אהבתי, מתפתלת בחבלי מצוקותיי בלעדיך, נוהמת כדובה שכולה ללא שפתותיך, לא אחת בבוקר השכם מצאתי עצמי, עורגת אליך מתמהמהת על הסף, כף ידי רועדת,ועיני דלו למשקוף, רוצה להיאחז בכנפך,ולהתבוסס בדמך, נשמתי ניצתת באפס יד,ושפתיי כחולות, עץ חמודות אתה לתשוקותיי, נשק את שפתיי והוסף,עד מצות הנפש, טעמך יחלים רוחי ונשמתי עד תום, אוהבת אותך בלי תאווה,בלי תכלה,
בלילותיי דאגה בלתי סרה, ותך ליבי בתימהון תמיד, כיונה המומה מתרוצצת סביב כתליי, מתחבטת לריק ולא מוצאת ידיי, בי לא השיב הרוח,ועיני כלות, כעסים הקדיחו דמי,לא נתנו מנוח, אין מקור מחיה ללא אהבתי, מתפתלת בחבלי מצוקותיי בלעדיך, נוהמת כדובה שכולה ללא שפתותיך, לא אחת בבוקר השכם מצאתי עצמי, עורגת אליך מתמהמהת על הסף, כף ידי רועדת,ועיני דלו למשקוף, רוצה להיאחז בכנפך,ולהתבוסס בדמך, נשמתי ניצתת באפס יד,ושפתיי כחולות, עץ חמודות אתה לתשוקותיי, נשק את שפתיי והוסף,עד מצות הנפש, טעמך יחלים רוחי ונשמתי עד תום, אוהבת אותך בלי תאווה,בלי תכלה,