ג-ע-ג-ו-ע
יום שישי בערב הבטחת שתבואי ולא באת- "אני מצטערת, זה לא תלוי בי, את יודעת שאין משהו אחר שאני רוצה חוץ מלהיות איתך עכשיו" אמרת בקול שקט חצי לוחשת. כל כך בא לי לבכות, לשחרר הכל אבל לא רוצה שתשמעי אותי נשברת. יש מתח באוויר, כבר שבועיים לא ראינו אחת את השניה, את בצבא ואני נחקרת ע"י אמא. "את חושבת שהתרחקנו?" את שואלת בהיסוס ואני שותקת, מחפשת את המילים- מצד אחד את בצבא ואני לא יכולה להאשים אותך מצד שני המרחק הורג אותי- "לא מאמי, אני מבינה את המצב וכמו כל תקופה קשה גם אותה נעבור יחד" אני משתדלת להישמע מספיק חזקה. שקט, אני שומעת את הנשימות שלך. אני הכי אוהבת לדבר איתך בלילה- לדמיין אותך שוכבת במיטה ומביטה בתקרה כמוני, אוהבת לשמוע אותך לוחשת. כל כך רוצה לדעת על מה את חושבת עכשיו שאת ככה שקטה. יום שבת בבוקר מתחיל בלי חשק לצאת מהמיטה, רוצה למשוך עוד קצת את החלום, לחזור לרגע שהשפתיים שלך נוגעות בשלי, העיניים נעצמות ו... הרטט של הפלאפון מקפיץ אותי "הלו?" אין תשובה- כוס אמק של המספרים החסויים האלה. גוררת את עצמי למקלחת בחוסר רצון, קר לי ואני חרמנית עוד מהשיחה של הלילה, גררר איפה את?! שוטפת את הפנים, גל של צמרמורת עובר בי, אני מתיישבת על הרצפה במקלחת, רגליים מקופלות, הראש נשמט אחורה, עייני נעצמות, השיניים נושכות את השפה התחתונה והידיים מחזיקות את הראש. מתגעגעת, מתגעגעת למבט שלך, לקול שלך, לחיוך שלך, מתגעגעת למגע שפתייך, לצמרמורות שעוברת בי כשידייך מטיילות על גופי, מתגעגעת לחום גופך והכי מתגעגעת לאנחות שמשתחררות בצרורות, לגניחות הרצופות ולנשימות הכבדות. מה עשית לי? אני שואלת את עצמי, איך יכול להיות שזו אני? אני שתמיד צחקתי שחברות תיארו לי מה הן מרגישות וכמה הן מאוהבות, אני שאף פעם לא נתתי למישהו להיכנס ללב. "בנית סביבך חומה, את צוחקת, את הכי פתוחה בעולם בעולם אבל מי שמכיר אותך טוב- יודע שכואב לך, שזה מסכה, כל הקשרים שלך היו לא יותר ממשחק, את מדחיקה את הרגש, לא נותנת לאנשים להתקרב, לדעת מי את באמת" ככה אמרה לי החברה הכי טובה. והנה את הופעת, "שברת" את החומה שבניתי סביבי, מורידה את המסכה ומגלה מי אני. אני מרגישה שזה שונה, לא יודעת איך לתאר בדיוק. הפעם זה לא משחק, הפעם רק הרגש והלב מחליטים. נסחפת איתך, נותנת לך להכיר אותי, לטייל בעבר שלי. הפעם אני מבינה מה זה להתגעגע למישהו עד כדי כאב, מבינה כמה החיים שלי היו חסרי משמעות לפני שהגעת. רק רוצה להיות קרובה אלייך ולהגיד לך: תודה אהבה שלי, תודה שאת איתי ונותנת לי להרגיש את הכוח של האהבה. אוהבת אותך.
יום שישי בערב הבטחת שתבואי ולא באת- "אני מצטערת, זה לא תלוי בי, את יודעת שאין משהו אחר שאני רוצה חוץ מלהיות איתך עכשיו" אמרת בקול שקט חצי לוחשת. כל כך בא לי לבכות, לשחרר הכל אבל לא רוצה שתשמעי אותי נשברת. יש מתח באוויר, כבר שבועיים לא ראינו אחת את השניה, את בצבא ואני נחקרת ע"י אמא. "את חושבת שהתרחקנו?" את שואלת בהיסוס ואני שותקת, מחפשת את המילים- מצד אחד את בצבא ואני לא יכולה להאשים אותך מצד שני המרחק הורג אותי- "לא מאמי, אני מבינה את המצב וכמו כל תקופה קשה גם אותה נעבור יחד" אני משתדלת להישמע מספיק חזקה. שקט, אני שומעת את הנשימות שלך. אני הכי אוהבת לדבר איתך בלילה- לדמיין אותך שוכבת במיטה ומביטה בתקרה כמוני, אוהבת לשמוע אותך לוחשת. כל כך רוצה לדעת על מה את חושבת עכשיו שאת ככה שקטה. יום שבת בבוקר מתחיל בלי חשק לצאת מהמיטה, רוצה למשוך עוד קצת את החלום, לחזור לרגע שהשפתיים שלך נוגעות בשלי, העיניים נעצמות ו... הרטט של הפלאפון מקפיץ אותי "הלו?" אין תשובה- כוס אמק של המספרים החסויים האלה. גוררת את עצמי למקלחת בחוסר רצון, קר לי ואני חרמנית עוד מהשיחה של הלילה, גררר איפה את?! שוטפת את הפנים, גל של צמרמורת עובר בי, אני מתיישבת על הרצפה במקלחת, רגליים מקופלות, הראש נשמט אחורה, עייני נעצמות, השיניים נושכות את השפה התחתונה והידיים מחזיקות את הראש. מתגעגעת, מתגעגעת למבט שלך, לקול שלך, לחיוך שלך, מתגעגעת למגע שפתייך, לצמרמורות שעוברת בי כשידייך מטיילות על גופי, מתגעגעת לחום גופך והכי מתגעגעת לאנחות שמשתחררות בצרורות, לגניחות הרצופות ולנשימות הכבדות. מה עשית לי? אני שואלת את עצמי, איך יכול להיות שזו אני? אני שתמיד צחקתי שחברות תיארו לי מה הן מרגישות וכמה הן מאוהבות, אני שאף פעם לא נתתי למישהו להיכנס ללב. "בנית סביבך חומה, את צוחקת, את הכי פתוחה בעולם בעולם אבל מי שמכיר אותך טוב- יודע שכואב לך, שזה מסכה, כל הקשרים שלך היו לא יותר ממשחק, את מדחיקה את הרגש, לא נותנת לאנשים להתקרב, לדעת מי את באמת" ככה אמרה לי החברה הכי טובה. והנה את הופעת, "שברת" את החומה שבניתי סביבי, מורידה את המסכה ומגלה מי אני. אני מרגישה שזה שונה, לא יודעת איך לתאר בדיוק. הפעם זה לא משחק, הפעם רק הרגש והלב מחליטים. נסחפת איתך, נותנת לך להכיר אותי, לטייל בעבר שלי. הפעם אני מבינה מה זה להתגעגע למישהו עד כדי כאב, מבינה כמה החיים שלי היו חסרי משמעות לפני שהגעת. רק רוצה להיות קרובה אלייך ולהגיד לך: תודה אהבה שלי, תודה שאת איתי ונותנת לי להרגיש את הכוח של האהבה. אוהבת אותך.
רציתי להתייעץ איתך, פירסמתי םה מזמן את הסיפור "חצי רגל בחוץ, חצי רגל בפנים" בכל אופן הסיפור נכתב עקב מקרה שקרה עם מישהי מסויימת. עכשיו אני בקשר טוב איתה ויש ביננו פתיחות, היא יודעת על הבת זוג. היא קצת מתוסבכת עם אותה אחת שהיא אוהבת, מדחיקה את הרגש ונורא חבל לי שהיא מפספסת כי היא מפחדת לחשוף את עצמה. רציתי לתת לה לקרוא את מה שכתבתי עליה כביכול... מה את חושבת? כדאי?