"גשם בעיתו"

עדיה222

New member
שלשום בערב - בקור, לפני הגשם

שוב נתקפתי במחשבה איך יכול להיות שאמי איננה ולא חווה את מזג האוויר שהיא כל כך אהבה. המחשבה איך יכול להיות שהיא איננה היתה מאוד מסוכנת לי, כל השנים שאחרי מות אמי. כשחשבתי אותה הרגשתי שהברגים במוחי חורקים, שתקינות מכונת-השכל היא לא מובנת-מאליה.
 

mykal

New member
רציתי לידע אותך,

שבדיוק בזמן שאת חשבת על אמא שלך,
אני הייתי על ידך בירושלים, וחשבתי על שהייתי צריכה לפגוש אותך, ונחזיק ידים,
וניזכר באימותינו שאהבו כ"כ את החורף.

ואתמול חזרתי הביתה, וירד כאן גשם,
והחלטתי, לעשות כמעשה אמא--התלבשתי חם, והלכתי בגשם, ושרתי את השירים שאמא שרה איתנו
כשהלכנו, והרגשתי שפני רטובים, וכבר לא הבחנתי האם היו אלה דמעות גיל של זכרון נעים,
אם היו אלה דמעות עצב על ה'חסר' שלה/שלהם?
או אולי הגשם הרטוב.
אבל חזרתי הביתה, ושתיתי מרק חם ומהביל. ושוב הדמעות,
רציתי לכתוב אתמול תגובות כאן, ולא הצלחתי,
עכשיו משנרגעתי אני כאן,
ושוזרת את רגשותי במחשבותיך ובהרגשותיך.
ומקוה שנצליח לחזק אחת את האחרת.
 

אשבל1

New member
מרגש...


 
למעלה