הרפתקאת ההקלטה הנועזת...
ביום שבת בערב, בזמן שהוקרן הגרין מייל, עשיתי את טעות חיי... אני רק מקווה שיוכל לסלוח לי... באמת שלא התכוונתי... אבל תסכימו איתי שלא הייתה לי ברירה, נכון? ביום שבת בערב שמתי לב לתופעה שחוזרת על עצמה לעיתים רחוקות: שני סרטים משודרים בו זמנית. שני סרטים שאני רוצה לראות... שני סרטים שאני רוצה להקליט.... מה עושים אנשים חכמים, בעלי שני וידואים? מקליטים בשניהם. כך עשיתי. קלטת אחת בוידאו בחדר, לפריצה לאלקטרז, וקלטת שנייה בוידאו בסלון, לגרין מייל, כי לא ראיתי אותו, ונורא רציתי לראות בשבת את הפריצה לרוק. בדרך כלל אין בעיה לבצע פעולה "מסובכת" זו, שניהם מקליטים כמו גדולים, הוידאו השני באיכות קצת פחות טובה, כי הוידאו שלי הוא נורא אינדבדואלי ועמצאי, וכל קלטת מוידאו אחר לא תמיד מתקבלת בברכה, אבל לי לא אכפת, כל עוד רואים בסדר, הכל בסדר. הכל בסדר לבינתיים, רייט? לבינתיים. לפתע מה אני רואה? ("המכשפה שרה בקול שאינו שלה") הסרט הוא שלוש שעות (?!) ואני שמתי קלטת של שעתיים וחצי. "פעם הבאה תבדקי", אימי אומרת לי. בסדר אמא. יש שידור חוזר למחרת. לא לדאוג. ועוד ב-1:30, ביום ראשון, אני בבית. סבבה. אז שלושת רבע סרט בלקטת אחת ורבע אחרון בלקטת אחרת. אז אני באה לי ביום ראשון בששון ובשמחה, שמה את הקלטת בוידאו שלי בחדר, ובום. עולמנו, כפי שהכרנו אותו עד היום, כבר לא כפי שהיה... סתם... אני אוהבת דרמטיות... מה שקרה הוא מעציב לא פחות... הקלטת עובדת. אין ספק. אבל מזה? זו הייתה כתובית פתיחה? מה הוא אמר? איפה הוא בכלל? אני לא יכולה לראות עם כל השלג הזה! כן. הוידאו שלי אמר "די, עד כאן. את נידית אותי לטובת וידאו אחר, ת ח ל מ י לראות את הגרין מייל! שביתה!" ניסיתי להרגיע אותו, להגיד לו סליחה, להתחנן שיעבוד, לנסות להסביר לי כמה חשוב לי לראות את הסרט הזה, אבל שום דבר. עקשן כזה. "אתה יודע מה אני צריכה לעשות עכשיו, נכון?", "אל תאיימי עליי... אני יכול לעשות לך בעיות שלא חלמת עליהן בחלומותייך הכי פרועים.. אומנם אני חדש, אבל גם לי יש עקרונות, ואם תעשי לי הצגות, אני אביא אותה בהפוכה וכל ההקלטות שלך ילכו לעזאזל!", "אל מי אתה חושב שאתה מאיים? אני יכולה לזרוק אותך מהבית! עכשיו אני צריכה ללכת לראות בסלון, בווליום נמוך, כדי לא להפריע לאבא ואמא..", טוב, די לדבר אל חפצים, בחיית... איפה אנחנו? בארץ הפלאות?! וידאו מרושע שכמוך. אבל תסכימו איתי שלא הייתה לי ברירה, נכון?!
