גרושות יקרות...

גרושות יקרות...

לא יודע אצלי זה כנראה היה אחרת, מודע מיד אחרי הפרידה גם אני מעין נעלמתי לחודשיים (כן היתי בא פעמיים בשבוע לבקר אבל אף פעם לא לקחתי את הילד. לאחר חודשיים, הצלחתי להתגבר על השטות הזאת. זה לא היה קל, הילד כמעט לא זיהה אותי בהתחלה (למען האמת זה מה שהשפיע עלי יותר מכל). אך אני חייב לציין לטובת גרושתי שהיא עשתה הכל על מנת לקרב ביני לבין הבן שלי ועל זה אני אהיה חייב לה לעולמים, היא מעולם לא אמרה לילד דבר רע אלי ולי אישית אין שום דבר רע להגיד עליה... כך שאני מאוד מקווה שלמרות שאנו לא ביחד אנו נצליח לגדל את הילד בצורה הכי בריאה שאפשר למרות שברור לשנינו שכבר דפקנו לו את החיים בצורה מסויימת. לא אני לא מצתער על הגירושין. זה קורה ואין מה להצתער עליו יש רק לדאוג לדבר אחד שהילד יפגע כמה שפחות, למזלי גרשתי הצליחה לעזור לי להגיע להבנה הזאת מקווה שכולכן גם תצליחו לגרום ל"אקסים" שלכם להבין את זה. בהצלחה, סגול נ.ב. אכן אין כמו פורום לשפוך תסכולים :)
 

תאנה

New member
גרוש יקר

מה אגיד לך. תאמין לי שאני מאמינה שבאמת הכי חשובים הם הילדים. ואני תמיד אומרת שילד צריך שיהיה לו למי לפנות, ואמא זה לא מספיק. וקשר טוב עם אב הוא תמיד מבורך, בעקר בגיל ההתבגרות. וכשהכל טוב ושני הצדדים משתדלים להכיר בעובדה הזאת, העסק הופך להיות הרבה יותר פשוט. אבל בשביל מה צריך כל פעם להוסיף את העקיצות, את הציניות? בשביל מה כל פעם מחדש העליות והירידות? למי יש כוח לזה? הרי הקשר של ההורים הסתיים, אז למה צריך למשוך זנב של טענות והאשמות כל החיים? ומי סובל מזה בסוף?
 
למעלה