געגעים לאמא שלי

[d o o r]

געגעים לאמא שלי

אוקי באתי לפה כי פתאום חשתי לבד לבד לגמרי והתחשק להתחלק אתכן מה עובר עלי.אבדתי את האדם הכי יקר שהיה לי בחיי אדם שתמיד היה לצדי לטוב ולרע.כשהייתי רעה מאוד אליה היא אהבה אותי בכל זאת וזה נס שיכול לקרות בחיים.כי אין נס הזה בחיים.אני חושבת שקוראים לזה אהבה ללא תנאי.ואני נורא מתגעגעת אליה. אני בת 24 ואמי כבר לא איתי 8שנים.זה הרבה זמן אבל בשבילי לא.הרגשה כאילו אבדתי אותה אתמול.אספר את סיפורי בקצרה איך זה קרה שאדם הכי יקר עלי בחיי הלך ממני לתמיד.אבדתי את אבי בגיל 12 אבל לא היינו קרובים ממש ולא הייתי קשורה אליו.אבל לאמי כן והיה לנו קשר מיוחד והיינו לא רק אמא ובת גם היינו חברות.היא תמיד שיתפה אותי בהכל מה קורה איתה לטוב ולרע וגם מה קורה עם אחיות ואחים שלה(דודים שלי)כי רצתה שארגיש תמיד שייכת למשפחתי וגם לדודים וכוי.ואני חושבת שזה היה נדיר ביותר כי כשאמי מתה לא היה צורך לשאול את דודים עליה ואיך היא הייתה וכוי כי היא ספרה לי הכל הכל על עצמה.ואני גאה בזה כי אני יודעת שיש הרבה ילדים שלא זכו ממש להכיר את אמם.אמי אולי הרגישה שתלך לעולמה שתפה אותי בהכל. אוי אין כוח להמשיך לכתוב.זה כואב מדי בשבילי כי זה טראומתי.אולי מחר אוכל בעזרת השם. אני נורא מצטערת

 

[קוראסון שוקולד]

לילה טוב ... אולי תחלמי אותה בלילה

היא תמיד אתך אז אל תרגישי לבד ....ואנחנו גם כאן זה אולי חצי נחמה אבל את מוזמנת לרשום מה שבא לך ...ויוצא בהמשך לילה טוב

 

[חולפת2]

שולחת לך ../images/Emo24.gif.

 

[gitta]

אמא של יעליק הופיעה בחלום

שמונה שנים אחרי שהאם נפטרה, היא מסרה לביתה יעליק את מספר כרטיס ההגרלה שיזכה. זה סיפור מדהים, אך אינו הראשון מסוגו שהתפרסם בעיתונים. יש שם שני חלומות, אפשר לדלג ישר לשני. http://157.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=231

 

[gitta]

door היקרה

הבאתי כאן את הסיפור של יעליק, כי את כעת שמונה שנים אחרי האסון, בדיוק כמו פרק הזמן שעבר אצלה כשיצרה קשר עם אימה. אולי הגיע הזמן גם בשבילך להיפגש עם אימך בחלומות? את יכולה להזמין את אימך להופיע בחלומותייך, וייתכן שהיא תגיע. כדי שלא תשכחי את המסרים שלה, רצוי שתניחי נייר ועט ליד המיטה, כדי שתוכלי לכתוב מייד את מה שהיא תאמר לך. אני מאחלת לך שתתחזקי ותצליחי להתגבר על צערך הגדול. שולחת לך חיבוק חם

גיטה.

 

[d o o r]

תודה../images/Emo141.gif

המון תודה לכן בנות על מילות ועל חיבוקים.זה טוב לדעת שיש לי למי לפנות ולספר את סיפורי ולמצוא את הנחמה. אמשיך כעת.באותה שנה כשאמי מתה באנו לארץ לבקר את דודים(אח ואחות של אמי)וגם בני דודים וגם את סבתא לחודש שלם.נורא נהנו להיות בארץ זה היה ביקור ראשון שלנו בארץ ולצערי אחרון(של אמי).בקרנו את כל המשפחה וכשהגיע זמן לחזור הביתה דודה שלי התחתנה בפני אמי שהיא תעלה לארץ כלומר שתישאר פה אך אמי לא רצתה.רצתה לחזור הביתה.לי לא היה אכפת הרי היה לי חשוב להיות עם אמי לא משנה איפה.אז חזרנו הביתה. עבר חודש ובבית הספר היו טיולים ואמי רצתה שאסע לטיול בהמשך חודש ולא רציתי.כי חשתי משהו יקרה נורא ולא רציתי להשאיר את אמי לבד אך היא התעקשה ובסוף הסכמתי באי רצון. אז יום אחד היא לוותה אותי לתחנת רכבת שבה נפגשתי עם חברים שלי מבית הספר.ואז ראיתי את אמי בפעם אחרונה.אז לא ידעתי על זה.נסעתי ברכבת יומיים עד שהגעתי לים עם חברים.לא נהנתי בכלל בטיול כל הזמן בכיתי ושכבתי במיטה בזמן שחברים כל הזמן בילו בחוץ.יום אחד חליתי סתם ככה והעלה בי חום גבוה והפנו אותי למרפאה.שם הייתי בהמשך שבוע במיטה.חלמתי חלום מוזר מוזר לגמרי.פתאום ראיתי את אמי בלבן אמרה לי שהיא הולכת ושהיא סוף סוף מאושרת.לא זכור לי הרבה מחלום הזה.היו לי עוד חלומות אבל שכחתי מהם. מחר אמשיך כי כבר קשה לכתוב. תודה על הקשבה

 

[איחוד האחת]

d o o r היקרה

עצוב ומרגש עד דמעות. מכירה את הרגשתך כי חוויתי משהו דומה. אבי נפטר בהיותי קטנה מאוד וגדלתי עם אמי שהפכה להיות כל עולמי ואני הייתי כך עבורה. הקשר בינינו היה חם מאוד ואכן היא היתה לי חברה בנוסף לאם. כשהיא נפטרה עולמי חרב. לכן מאוד מבינה את הרגשתך געגועייך וכאבך. לילה לפני שאמי נפטרה חלמתי חלום על מותה. בבוקר החלטתי שלא ללכת לביה"ס (הייתי אז בשנתי הראשונה בתיכון) אלא לבית החולים, ישבתי לצידה כל אותו יום ובלילה היא נפטרה. החלום לפרטיו, זכור לי עד היום כאילו היה זה אתמול... כיום, במרחק הזמן (אני אחת מ"הזקנות" בפורום...) כשאני קוראת כאן בפורום את סיפורי הבנות, אני שבה לאחור חוזרת ומשחזרת, והכאב והגעגועים עדיין איתי, אם כי בצורה אחרת ושונה. אחת מהקלישאות המוכרות מאלו הנאמרות לנו, הבנות המאבדות אם, היא: את עוד צעירה וחייך עוד לפנייך.... אך למרות שזו אכן קלישאה, זה גם נכון והחיים אכן נמשכים, בטוחה שאמך היתה רוצה באושרך. שמחה שהצטרפת אלינו ועל יכולתך לשתף. החלל והריקנות הנוצרים כשמאבדים אם, לא יתמלא אך ניתן למלא את החלל, ולהפחית את הכאב. וכמו שכבר הציעו לך, נסי לזמן את אמך לחלום, מניסיון הדברים קורים. שולחת לך

 

[איחוד האחת]

תוספת שנשמטה...

"החלל והריקנות הנוצרים כשמאבדים אם, לא יתמלא אך ניתן למלא את אותו חלל בדברים אחרים ולהפחית את הכאב"

 

[Storm131]

DOOR יקרה

כל כך משתתפת בכאבך.מבינה מאוד את תחושת הלבד שלך.עם זאת אני שמחה שהספקת להכיר טוב את אימך ושהיא סיפרה לך הרבה על עצמה.אני מקווה שתרגישי טוב יותר ותמשיכי לשתף אותנו במה שעובר עלייך.

 

[gal-or]

DOOR

גם אני מחבקת אותך!!!! עדי

 

[סְקָאלִי]

שתי הערות

1. אני מכריזה רשמית: אין צורך להתנצל כאן בפורום שלנו כשמשתפים. גם בדברים כואבים. בשביל זה אנחנו כאן! 2. כן חשוב לי שתשמרי על עצמך. ראיתי שלפחות 2 הודעות נאלצת להפסיק באמצע כי היה לך קשה. אז אני ממש מבקשת ממך לשמור על עצמך, ולא להביא את עצמך למצבים שהם, לפי הגדרתך, טראומטיים. קחי את זה במנות קטנות, אם בכלל. חשוב לבדוק שהשיתוף עושה לך טוב, ולא להיפך.

 

[d o o r]

תודה!

היי בנותיי! קראתי הכל הכל מה שכתבתן לי והתרגשתי שיש בכלל פורום הזה שבו אפשר לדבר על אמא ולקבל את התמיכה וגם לתמוך בכן. אכן קשה לי לכתוב על מה שקרה לאמי וכוי.אבל כשאוכל אבוא ביום מין הימים. שולחת לכן חיבוקים ותודה רבה.

 

[איחוד האחת]

../images/Emo24.gif