געגוע

alexandron

New member
געגוע

גניחה חטופה, עצורה, וחיוך גדול. בלילות אני מתהפכת מביקורים של הזיות עבר. זיכרונות חושיים שמטריפים אותי. זיכרון של הגוף שצץ בחיות מפתיעה, כה סוחפת... רטיבות בתוך תהפוכות של שינה. גניחה עצורה, בלי לנשום, וחיוך מתפרק. התרפקות חרמנית מתפנקת למשמע החיוך הזה בקול שלך. אני שבויה. הגוף מתפתל, החשיבה לעתים מתערפלת, בימים אני מנסה לדחות את הכל. את כל הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שנגעו בי. את ההזיות של מגע. את הקול שלך שמדגדג לי מבפנים. בואו, בואו, רוחות העבר, נמאס לי לנסות להתחמק, עיטפו אותי בערפילית זכרון ניחוחות של תחושה, אני נכנעת. אני כולי כניעה, הרמת ידיים, צפה בחרמנות רטובה בלי ציפייה מכוונת. מתהפכת בלילות.
 

bugbuster

New member
אלכסנדר,

אני לא נוהג להחצין רגשות ככה, בדרך כלל תגובות לגולשים וותיקים זה <יופי> <וטוב שבאת> <ותבוא יותר> וכאלה. לראות כתיבה שלך זה געגוע. (ואל תזרקי לי עכשיו שזה בגלל שראיתי תציצים שלך!
)
 
למעלה