געגוע אליה

געגוע אליה

אתמול הלכנו לים, הילדים שיחקו בים ואנחנו ניגנו בגיטרה, ריח הים עושה לי נוסטלגיה של הילדות המתוקה והנאיביות הטוטאלית של אותם ימים. חיוך התפשט לו על פרצופי רציתי להשאר אך התחיל להתקרר מעט והחלטנו לחזור, צעדנו לכיוון האוטו ואחיינית שלי החזיקה את הגיטרה. הניחה אותה בצידי האוטו, חגרנו את עצמנו והתחלתי לנסוע כשלפתע שמעתי רעש של שבירה. "הגיטרה!!!" צעקה אחיינית שלי. יצאתי מהרכב אחזתי בשבריה המדממים ודמעות של צער פלחו את ליבי, שקט לא שמעתי כבר כלום, גלי הים שנשברו במזח כבר לא נשמעו, צעקותיהם על מה שהיה כבר התעמעמו כמעין ציוץ התנתקתי...הגיטרה שליוותה אותי בצער בכאב, בימים של אהבה וכעס. היא שיודעת עלי הכל בצליליה, היא שהרגישה את מצב רוחי. כששרתי משמחה היא השתוללה, כשניגנתי מכאב ודמעות של צער היא חיבקה ואהבה היא שידעה אותי יותר מכל אחת אחרת דווקא אותה במו ידיי רצחתי בלי כוונה. אני מצטערת שחשבתי להחליף אותך אותו יום שהתפתתי, נכנסתי לחנות וראיתי אחרת, כן היה קליק והבטחתי לה שעוד אחזור אבל לא ממש רציתי להחליף רק להוסיף לה חברה, אבל כבר לא. אז אתמול 29.9.2010 רצחתי את הגיטרה שלי, היום אני כואבת אותה.
 
למעלה