תודה
אמא שלי עזבה אותי לפני 6 וחצי שנים. היא היתה מאוד חולה, ונגמרו כוחותיה, היה לנו קשר מאוד חזק, כל השנים היא גידלה אותי לבד, ולמעשה היינו רק שתינו, והרגשתי שאנחנו לא צריכות כלום כי יש לנו אחת את השניה. בשנים האחרונות לחייה היא עברה לגור איתנו בקיבוץ ולמעשה אני טיפלתי בה, היתה לה פיליפינית, אבל אני הייתי כל הזמן. כשהיתה בבי"ח, דברנו המון על המוות, שאלתי אותה מה אעשה כשתמותי, והיא ענתה - תבכי ותמשיכי לחיות. זו הצוואה שלה עבורי. ביקשתי ממנה שלא תמות לי, כי אני עוד לא בת 40, והיא חיכתה וחודש אחרי היא נפטרה. לפני שהיא איבדה הכרה, אמרתי לה שאני מסכימה לה לעזוב אותי, ועיניה נעצמו, ואחרי 5 ימים היא גלשה לה מאיתנו. היא חסרה לי מאוד, אין יום שאני לא חושבת עליה, היא בליבי, היא הגעגוע האינסופי שלי. אני יתומה, ואין לי אמא ולא משנה בת כמה אהיה, זה קשה. קשה לי לכתוב, הדמעות זולגות, אבל תודה על המקום שנתת לי. שבת שלום