געגועים לממיר

געגועים לממיר

ישבתי וחשבתי איזה פורום "יזכה" לשמוע את הגיגי, והגעתי למסקנה שפורום טלוויזיה הוא המקום המתאים להוציא את עצביי על העידן הדיגיטלי שנחת עלינו לפתע פתאום. זה התחיל בשטיפת מוח ארוכה להחריד על העידן המוזר הזה, שאוטוטו כבר כאן. מה לא נוכל לעשות עם הטלוויזיה שלנו? לראות תקצירים, לכוון תזכורות, לדבר דרכה בטלפון עם וידיאו, לשחק משחקים. היא אפילו תעשה לנו קפה. ואז, אחרי שנה של פרסומות מייגעות, זה הגיע. ההורים שלי התחברו לממיר דיגיטלי, ואני, כולי נרגשת,התיישבתי על הכורסא עם השלט, מצפה בקוצר רוח לראות את נפלאותיו של המכשיר הזה, שאם מבקשים ממנו יפה, הוא גם עושה כביסה. אההה!! כמה כפתורים יש בשלט הזה?? (מחשבה ראשונה שחלפה לי בראש). איך מדליקים בכלל את הטלוויזיה? (מחשבה שנייה שצצה לי בראש) האח הידד, הצלחתי להדליק. ואז התחילו הנסיונות. העברת ערוצים, לחיצה על כל מיני לחצנים שונים ומשונים, תכנות תזכורות וכיוצא בזה. איטי להחריד! אני משתגעת! (מחשבה מספר...איבדתי את הספירה כבר. מחשבה מסוימת שעברה לי בראש). ואז החלו הגעגועים הבלתי נמנעים לממיר הישן. כן, זה שהעברת בו ערוץ בשעה תשע והגעת לערוץ הבא באותה השעה, אולי שנייה אחרי. ולא כמו שקורה לי עכשיו. אני מקבלת תזכורת לתוכנית שעומדת להתחיל, ועד שאני מצליחה להגיע לערוץ המתאים אני רואה את כתוביות הסיום. מכה, העידן החדש הזה, מכה. ככה זה, אנחנו לא יודעים מה יש לנו עד שאנחנו מאבדים אותו... מושבניקית (נאבקת עם הממיר ברגעים אלה ממש...)
 
למעלה