געגועים וכעס

[אלמנה כחולה]

געגועים וכעס



דברים שכתבתי על קברו: חלקים ממני מתו איתך חלקים ממך בתוכי לתמיד ובשלושה יהלומים חיים פניך, גופך, הרגישות, התודעה, כל היופי הזה בתחילה התגעגעתי לגוף לחום בלילות, נפשי כלה אחר התגעגעתי לאיש שאהבתי לרגישות שהביאה אותו לעלות על סולם כדי להשקות חלב גורי חתולים שהומלטו על הגג או להסתובב אבוד עשרה ימים בחדר המתנה של טיפול נמרץ לוחש את שמי לחלל האוויר, לקירות, בלי לנסוע הביתה כלל אחרי שעברתי תאונת דרכים. לאיש שאהבתי שאהב אותי עכשיו אני נמלאת כעס עת תינוקינו לומד לדבר וקורא לגבר זר אבא, אבא והוא מלא כמיהה ואני כועסת ושוב בוכה: הם צריכים אבא, טיפש שכמוך צריכים אבא. ואני צריכה אותך כל כך צורחת את שמך לחלל המכונית כשנוסעת לבדי עיניי מתכסות דמעות ורק קוראת לך בקול: שלמה, שלמה!!! שלמה שלי

 

[tairon]

אוף כמה כואב....ועצוב



כמה עצוב היה לי לקרא את שכתבת אני מקווה שלא תדעי עוד צער ברוכה הבאה לפורום

 

[גר^^בהר]

קטונתי

קטונתי

להגיד את דבריי לנפש דואבת וכיצד אוכל להרגיש את הרגשותייך רק את זה אומר החיים חזקים מהכל! ולמרות אובדן וכאב בסופו של דבר הנפש מנצחת בזכות הילדים הגדלים בזכות החיים הנמשכים

 

[חוצנית-יעל]

אלמנה יקרה.....



תבכי תצרחי .. זה כואב לא חושבת שאפשר להשלים עם זה איי פעם רק שהזמן עושה את שלו הכאב ייתחלף בהבנה.. מקווה שהילד המשותף הוא המתנה שלך חושבת שמה שאני יכולה לתת לך זה חיבוק וירטאולי ענק והמון המון תמיכה שימי ראש על כתפי... תבכי.. תוציאי החוצה.. אין לי מילים לנחם כן זה מאוד כואב אישה

 

[אלמנה כחולה]

מתנות

מתנות

תודה חמודה, וכמו שכתוב אצלי שלוש הוא השאיר לי גדולה, בינונית וקטנה וכולם יהלומים וכל אחד אוצר הצילו את חיי ברגעים של מצר עצם קיומם, חיוכם, והצורך להניק את הקטן.

 

[אוסי]

קשה לי להגיב עכשיו ....



העדמעות חונקות אותי ... נזכרת בעבר הכואב שלי .. כל כך מבינה אותך ...את האובדן שלך .. יודעת שמה שלא אגיד לא ינחם אותך .. רק תהיי חזקה ..תבכי אם צריך .. והכי חשוב אל תתיאשי ...תשמחי ... ככה הוא היה רוצה אותך ... הוא חי בתוכך ואיתך כל רגע .. אז אל תגרמי לו להיות עצוב .. הוא תלוי בך ...אז ... בשבילו תהיי מאושרת ... מבינה ...אוסי.