גן עדן

[באת אלי פתאום]

השבוע פגשתי את אמא של עוז, הוא נמצא בגן של ילדתי אהובה – גן עדן.

הומור ציני, הומור כואב, אבל הוא חלק, חלק ממני מהמציאות היום יומית שלי, ולבטח של

עוד נשים כאן, בפורום הזו – בגלוי או בסתר. הקוראות, הכותבות, ובמיוחד אותן נשים

שבוכות בלב, בפנים עמוק עמוק, בסתר, ספק מתביישות, ספק מאשימות את עצמן, או אחרות

שטרם מבינות או לא רוצות עדיין להבין לקרוא למציאות בשמע עברתי ל י ד ה ש ק ט ה.

סליחה אבל היא ממש ממששש לא הייתה שקטה, זהו השקט הכי רועש וצועק שקיים עלי אדמות.



אובדן הריון, בהתחלה באמצע או בסוף הוא אובדן. הריקנות תפסה היטב את מקומה ברחם ובנפש

שלי, תחושת חוסר האונים והדמעות שרק יורדות שברו הכל. בדיוק כמו בשיר "הלב שלי מרים

ידיים, כבר מועד לא עומד על הרגליים, שבר כלי שאין בו..." ואין אין תרופה בעולם ללב שכואב, לתינוק

שגדל אצלי ברחם, אין תקווה לכל החלומות שחלמתי עברו, התנפצו כמו גלים מול שובר הגלים בים.



אורזת בחזרה את התפילות החלומות ומחזירה לתרמיל הקטן, סוגרת היטב את הכפתור, אך יודעת

היטב, הכפתור שוב יפרם , יבוא הגעגוע הכאב, הריקנות תצוף, זו המציאות שלי שלנו

אוף רק אם הייתה איזו דרך להציץ ולראות את הילדים משחקים בגן עדן, היה לי קל יותר.....

 

[שירהד1]

כתבת כל כך מקסים ומדויק. היטבת לתאר את התחושות, המחשבות והרגשות, את השבר, הכאב והגעגוע.
אני תמיד מקנאה באלו המאמינים גן עדן

את רוצה לספר קצת יותר על עצמך ועל האובדן? מתי היתה הלידה השקטה? באיזה שבוע? מה היו נסיבות הלידה? כמה זמן עבר מאז?

מוזמנת לשתף במידה ואת מעוניינת.

חיבוק גדול.
שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028