גן חדש- זה קשה?

מירי,

New member
גן חדש- זה קשה?

בן שלי יתחיל את גן טרום חובה ביום ראשון! היום יש לו ביקור הכרה אישי עם הגננת (ולה אישי? כי הוא כבר מכיר אותה היא הייתה גם הגננת של דודו)- והוא כבר אומר לא רוצה גן.. אני רוצה גן... (הגן הקודם). אני חייבת לציין שכאן פרט למיסגרות הקיבוציות אין גנים פרטיים לגיל של בן (ולמיסגרות הקיבוציות יש בעיה להכניס בגיל הזה - בדקתי!). אני מכירה את הגן , אני סומכת על הגננת והסייעת (ומתפללת שהשנה לא יהיו הרבה ילדים) אבל בן... בן הוא ילד מאוד נוגע , הוא צריך חיבוקים ונישוקים כל הזמן (כייף אמיתי להורים - אגב) , מה שאני לא בטוחה שאפשרי בצוות של גננת +סייעת מול אפילו רק (?) 25 ילדים, מצד שני בן גם ילד מאוד אגרסיבי וצריך לדעת איך להגיע אליו- וגם אם הגננת תלמד זה עלול לקחת זמן , מה ייקרה לילדון שלי באותו זמן (את דודו למשל היא גילתה תוך יומיים). הבעיה העיקרית (שלי או שלו?) היא שלבן יש בעיה למעברים - קשה ללכת לגן קשה לחזור הביתה אם הוא ישן צהרים קשה לו אם יש מישהו אחד כשהוא הולך לישון ואחר כשהוא קם קשה לו להרדם וקשה לו אחרי שהוא התעורר! והכי הכי קשה לאמא!
 

לאה_מ

New member
את מכירה את הגננת

אם היא קלטה את דודו תוך יומיים - את לא מאמינה שהיא תקלוט גם את בן? את לא חושבת שהיא תשים לב לצרכים שלו, ליכולות שלו, לקשיים שלו, לנקודות החזקות שלו? אם נראה לך שלא כדאי לחכות שהיא תגלה (או לא תגלה) את זה בעצמה, את יכולה לקבוע איתה שיחה אישית (אפילו שיחה טלפונית) ולתאר לה את מה שאת מספרת לנו. אבל אם את חושבת שהיא רגישה ויכולה לעלות על זה בעצמה, אני הייתי נותנת לה לגלות לבד את בן, ולא מכניסה אותה לדפוס שמתאים ליחסים שביני לבינו (ואולי בגן זה יהיה קצת שונה). הוא ילך לצהרון אחרי הגן או שיחזור הביתה בצהרים (או שיש לכם יול"א)? למה את מוטרדת מהמעברים (למעט תחילת הגן החדש)?
 

מירי,

New member
אני לא רוצה לגן ../images/Emo7.gif

כל עוד הוא היה בפעוטון (עד סוף יולי) הוא שמח לקראת הגן החדש - גן בוגרים (ובלה בלה בלה...) מאז תחילת החופש , הוא כנראה הבין שהוא לא יגיע יותר אל הגו הטוב והמוכר... עכשיו אבא איתו בגן , וא לא רצה ללכת למרות ההסברים שאבא לא הולך אלא נשאר איתו... אני מכירה את הגננת היא נהדרת בעיני , אני אישית תומכת נלהבת של לא "לסמן" את הילד אלא לתת לו ולצוות להכיר אחד את השני... אני פוחדת מה"בעיה" שיש לבן עם מעברים כי יש לו כאן מעבר של מסגרת- מעבר לא קטן ולא פשוט לעיתים גם למבוגרים. (יש לנו יול"א שכנראה תחל אחרי החגים). טוב, אני מקווה שרוב החששות הן שלי , "ניראה" מה אבא יספר מהמפגש שלהם בגן.
 

לאה_מ

New member
גם לשירה היה מעבר קשה לטרום חובה

וגם היא התרגשה מהמעבר, ודיברה על "גן של גדולים", ועשו להם פעילויות שקשורות לפרידה בגן הקודם. אבל כשהיא הגיעה לגן זה היה פתאום גן חדש, מבנה חדש, צוות חדש, ואף לא ילד אחד מוכר (גם עברנו דירה לשכונה אחרת, כך שלא רק שלא היה אף ילד מהגן הקודם שלה, היא אפילו לא הכירה את הילדים מהגינה אחר הצהרים). נוסיף לזה את העובדה שלשירה לא קל להתסגל בכל מקרה, והרי לנו מעבר קשה ממש. עוד דבר בעייתי היה שהגננת הקבועה (והנפלאה) של הגן היתה בשנת שבתון, וכך בחודשיים הראשונים של הגן כלל לא היתה גננת קבועה (אלא הגיעו מדי מספר ימים או אף מדי יום גננות מחליפות, וכשכבר הגיעה גננת קבועה זו היתה גננת מאד לא מנוסה... בקיצור, הכל הלך על צד שמאל. תוסיפי לזה את העובדה שהמעבר מגן פרטי, שהוא בדרך כלל מסגרת הרבה יותר פתוחה וחופשית, לגן עירוני, שיש לו כבר דרישות יותר מוגדרות, הוא שינוי לילד גם בלי הנסיבות המקשות... למה אני מספרת לך את כל זה? ראשית, כי אולי זו נחמה אדיוטית, אבל זה עובר. שנית, כי כאשר יש גננת טובה אני חושבת שיש לה תפקיד מאד מאד גדול בהפיכת המעבר לחלק יותר, ושלישית, כי החששות הם באמת טבעיים ומוצדקים, ואני חושבת שיש מקום לומר לבן כשהוא אומר "לא רוצה לגן", שאת מבינה שהוא חושש מהגן החדש, ומתרגש, אולי להדגיש לו את הצדדים המוכרים (הגננת, אולי חלק מהילדים, גם דודו הלך לגן הזה), אולי שדודו יספר לו כמה נחמד בגן הזה, ובעיקר - להיות אמפתיים לחששות שלו, להתרגשות שלו, לקשיים שלו - אני בטוחה שהוא יסתגל. בהצלחה.
 

ציפי ג

New member
אני שלחתי את נועם בלב מלא חששות

כל הקיץ נועם היה בבית (לא שלחתי לקיטנה) והוא התלונן שהוא לא רוצה ללכת לגן. היה לו מאוד קשה בגן שנה שעברה, והוא ממש חשש לעבור לגן החדש. ומה אומר לכן, התבדיתי. הוא חוזר זורח. כיף לו, הוא נהנה. בגן יש רק בנים (וזה טוב לו - הוא מרגיש בבית), ויש אווירה אחרת, שפשוט מתאימה לו. טוב לילד, טוב לאביו ואמו. חכי קצת מירי, יתכן והטרוניות זו הדרך שלו לפרוק את ההתרגשות מפני המעבר. לספר לו כמה יהיה לו כיף, לא בהכרח ירפה לו את המתח. אולי קבלת הפחדים שלו, והבנתם, תעזור לו יותר.
 

מירי,

New member
המון תודה ציפי ולאה ../images/Emo20.gif

אכן ... לשמוע שזה עובר ושאני אולי אתבדה עוזר ! האמת שאבא סיפר שהוא רצה שהם יישארו שם (יחד כמובן)... אולי בגלל שעם דודו זה היה כל כך קל (כשבאתי אחרי שעתיים!! הוא שאל למה באת לכי!) והם כל כך שונים אני כל כך חוששת...
 

נעה גל

New member
אני מזדהה מאוד עם החששות

גם איתמר עולה לקבוצת גן חדשה. אמנם עם רוב מוחלט של הילדים מבית התינוקות, אמנם עם אחת המטפלות שהיו לו השנה, אמנם בקיבוץ - אבל, במבנה אחר, עם צוות חדש (עבורו, הצוות עובד יחד כבר מספר שנים) שסיים עכשיו קבוצה של גילאי 3. ואיתמר, כזה תינוק שלי! הוא מדבר, אבל מי שלא מכיר אותו לא מסוגל להבין את מה שהוא אומר (הוא אומר חצאי מילים ומשמיט את האות "ל"). אני חוששת מצוות שעבד עם ילדים גדולים ו"יורד" עכשיו לילדים בגילאי שנה וחצי - שנתיים (הצוות יהיה עם הקבוצה של איתמר במשך שנתיים מעכשיו). ואיתמר עדין כל כך, ונעלב בקלות, חושש מאנשים חדשים, לוקח לו זמן להתרגל ושמעתי שהצוות דוחק בהורים להשאיר את הילדים לבד בתחילת השנה. בקיצור, למרות שלכאורה הוא נשאר באותה מסגרת מבחינתי הוא מתחיל גן חדש לגמרי ואני מודאגת. הוא עדין לא מודאג. גם אני יודעת שהכל יהיה בסדר (עברתי את זה כבר כמה וכמה פעמים), אבל אי אפשר לא לדאוג. ומירי, אפשר, במקום לדבר איתו על הגן החדש, לנסות לדבר איתו על הגן הישן, להבטיח לו (וגם לקיים) ללכת לפגוש את הגן הישן. לספר לו איך גם אתם התגעגעתם לכל מיני מקומות שעזבתם, ואולי בכלל להמציא סיפור בנושא. לנו יש סיפור על הפרפר נחמדוני שבאופן מופלא הוא עובר כל יום את אותן חוויות שאורן ואיתמר עוברים. בסיפור הוא תמיד פוגש שני ילדים זהובי שיער (בן ובת, שאין להם שמות אבל ברור לגמרי מי הם) והם עוברים יחד חוויות מסעירות. על מסגרת מה שהם עשו באמת באותו יום אני מוסיפה כיד הדימיון הטובה. לפעמים (לא לעיתים קרובות, זה לא טוב להשתמש יותר מדי בשיטה הזו) אני גם דוחפת מסרים. מצב כזה של ילד שפוחד ממצב חדש ומתגעגע ורוצה להשאר במצב הישן הוא קלאסי לסיפורי הפרפר נחמדוני. את הסיפור אני מספרת ממש בסוף היום (כל אחד יכול בזמנו החופשי
), אחרי שאנחנו מכבים את האורות וכולנו במיטה. בדרך כלל את המילים האחרונות שלו הם לא שומעים בכלל. אגב, המבנה של הסיפור הוא קבוע: הוא תמיד מתחיל בכך שהפרפר נחמדוני יושב על אבן ומתלבט מה לעשות באותו היום. במהלך היום הוא תמיד פוגש את הילדים זהובי השיער ועושה איתם חיים, ובסוף היום הוא תמיד מגיע הביתה לאימא פרפרונה שמגלה שחסרה לו נקודה על הכנף (מחווה לסיפור של עודד בורלא "הנקודה שהלכה לאיבוד"). הנקודה נמצאת תמיד על האוזן השמאלית של הילדה זהובת השיער....
 

דסי אשר

New member
חושבת כמו ציפי ולאה = התייחסות

ואמפתיה לפחדים והחששות מהמעבר, מהפגישה עם הדמויות הלא מוכרות, מהפרידה מהנעים, מהמוכר והטוב. לצפות שמעבר יהיה קל- זה נפלא, אבל לא מציאותי לרוב. בכל שלב בחיים, מעברים עושים קושי כזה או אחר לכל אחד מאיתנו. מי מכם עברה לגור בארץ אחרת= לא היה קשה בהתחלה. לא היו חששות? כולנו התחלנו עבודה חדשה, לא היו חששות ופחדים? כולנו ילדנו פעם ראשונה- לא היו חששות ופחדים?. היום אמרה לי משהיא, דבר שאני יודעת, ואולי לא כולם יסכימו לו= כל התפתחות מלווה בכאב. בואו נחשוב רק על הילד שלומד ללכת, נופל, שלומד לרוץ, ונופל. שמנסה להגיע לצעצוע= ומתוסכל, "כואב", לא מצליח כי עוד לא תירגל נכון את הזחילה. מנסה לינוק- לא יודע איך, וזה "כואב", מתסכל. לומד לקרוא, לא מצליח בהתחלה. זה "כואב" קשה, ואחר כך צומח מספיק לבלוע ספרים לבד. התחלנו לימודים באוניברסיטה- לא קשה? לא כואב? אבל אנחנו רוצים לגדול, אנחנו רוצים ללמוד. אנחנו ניגשים למבחן, לומדים, חוששים, לא ישנים כי צריך ללמוד המון- זה כואב, זה קשה. אבל עם כל הכאב- אנחנו רוצים לגדול. הילד פוחד מהלא מוכר, אבל גם רוצה לגדול. הקונפליקט בין הקושי להתמודד עם החדש, הלא בטוח, הלא מוכר, לבין הרצון לגדול- הוא טבעי. נכון, יש ילדים שזה יותר קל להם, מכל מיני סיבות. יש אחרים, אולי לא מראים שקשה להם. הדברים יותר ברורים עם תינוקות, שכל כך רוצים לגדול ולהתפתח, למרות שזה כרוך במאמץ רב. אולי המילה כאב חזקה מידי, אבל בתחום הנפש, בתחום התפתחות המודעות האישית, יש מפגש עם הרבה מאד כאבים, לקראת צמיחה. הציפיה שהחיים הם מרופדים, ללא כאב, שנוכל להגן על ילדנו מפני כאבים, שכך נטיב עמם- היא תפיסת עולם שאינה מתאימה לתפיסת העולם שלי. ההקלה היא בהתמודדות עם הכאב. הצמיחה היא בהתמודדות עם הכאב והקושי, תוך דיבור על הרצון להיות גם קטן ולהשאר בגן הקודם, וגם גדול ולהיות בגן של גדולים. לדבר על מהו הקושי- על כך שבגן הקודם הכיר את.. ידע איפה... והנה הולך למקום חדש, ועד לא מכיר, אבל הוא גם רוצה לגדול.. אמרה לי פעם אם- שהיום היא כבר מנוסה יותר- עם ילד שני, כיום בן 4.5, שהיא רוצה למנוע מבתה(אז בת חצי שנה, היום עולה לכתה ב´) כל סבל אפשרי. היום היא כמובן "בוכה" על תפיסת עולם זו שלה, משום שבתה "כואבת" כל הזמן, הרבה פחות מוכנה לכאבי החיים, מאחיה הקטן. . הובנתי? דסי
 

vered4

New member
הרבה הורים דואגים

וחוששים לילד, וגם כש"הילד" בן 30 זה לא עובר. מעניין אם זה בגלל שהם לא סומכים עליו (בתת מודע) שיסתדר, או שככה זה הורים. תמיד דואגים.
 

נעה גל

New member
וביחד עם זאת, צריך להיות רגישים

לעובדה שפרידה (ואני מדברת על פרידות בהכללה, לא רק - גן ישן לעומת חדש) היא לא תמיד דבר חיובי עבור הילד ולא תמיד הקשיים בפרידה הם סממן לצמיחה. מהנסיון שלי עם איתמר ואורן כשילד מוכן לצמוח ולעבור שלב, הקשיים נראים לו טבעיים וחלק מהתהליך. בדיוק כמו תינוק שלומד ללכת ולא נרתע לרגע מהמכות שהוא חוטף בנפילה (למרות שהוא בוכה באותו רגע). כשילד לא בשל, כאילו "אין לו כוח" להתמודד עם הקשיים ואז, נראה לי, שיש מקום לחזור ל"מצב הישן" ולאפשר לילד להבשיל. שוב, פרידה יכולה להיות מגן, ממוצץ, מחיתול, מחפץ מעבר או כל דבר אחר.
 

RB28

New member
גן חדש=חששות של אמא

גם אנחנו שולחים את הילדים ביום ראשון לגן חדש וזה לא קל,לא לנו ולא להם, כי יש מספר שינויים המובנים לכולם(חדש ומחודש)וגם- עד עכשיו הילדים היו במסגרת עד 16:00 ומעכשיו הם יהיו עד 13:20 הם לא מכירים הרבה ילדים מהגן החדש ומשום מה-הגננת החדשה לא עשתה מפגש היכרות עם הילדים החדשים ?????????? אבל - זה הגן שבחרנו לילדים וגם אנחנו נצטרך להתרגל. אז שיהיה לכולנו בהצלחה והסתגלות קלה ונעימה
 
למעלה