גן, גן...

גן, גן...

התחלנו גן כמעט לפני חודש.
מתוכו היה חולה פעמיים.
אחרי שבוע וחצי היה נדמה לנו שהוא לגמרי הסתגל. הלך לגן עם חיוך, אמר חופשי ביי לאבא ורץ לגן. אמנם הגננת דיווחה שכל יום הוא בכה קצת כשגילה שאבא אכן הלך, אבל בסה"כ היה סבבה.
כמו כן, אחרי 3-4 ימים עם פספוסים הוא נכנס שם לשגרה ומאז הוא חוזר יבש ואפילו הולך עצמאית לשירותים (שמבחינתי גם זה סימן מאוד חיובי)
אחר כך הוא היה חולה והיה בבית כמעט שבוע וחצי. חזר לגן בקצת פחות התלהבות (שבוע שעבר)
והיום בכלל בכה בבוקר ובכה בפרידה בגן מאבא (אבל הסכים ורצה שהגננת תקח אותו על הידיים)

הוא בן שנתיים וחודשיים. יודע לדבר רק רוסית (וכמה מילים שלימדנו אותו) והוא הולך לגן עברי שיש סייעת אחת שיודעת רוסית.
מקסימום שהוא היה בגן זה 4.5 שעות. בד"כ אמא שלי אוספת אותו אחרי 3-4 שעות, כי כל הרעיון שלנו הוא שיהיה קצת בחברת ילדים ושאר הזמן בבית.
האם הנסיגה הזאת טבעית? מה אתם אומרים מנסיון והגיון? האם קרה גם לכם?
אשמח לתובנות
 
קרה לנו וכמו שאת מתארת, רק אחרי

שהאסימון נפל.
בגיל שנה ו-11 קטנתי נכנסה לראשונה לגן. שבוע של שמחה. שבוע של מחלה בבית ואז כשחזרה לגן היא הבינה שזה סידור קבוע. לקח זמן ארוך עד שהפסיקה לבכות בבקרים. ואגב היא הפסיקה לבכות מהר ושמחה להיות בגן (ריגלתי, בטח שריגלתי).
 
בדיוק מה שהגננת אמרה..

שנופל להם האסימון שזה להרבה זמן..
אנחנו לא מרגלים האמת. אבל כשאמא שלי אוספת אותו, אז היא אומרת שרואים עליו שהוא בכה
ופעמיים היה שהוא התחיל לבכות ברגע שראה אותה (התאפק לפני זה? מאושר שבאו לאסוף אותו? בטוח לא בגלל שרצה להשאר כי רץ לקחת את התיק שלו ולהגיד לכולם ביי ביי..)
אווווף. ואני חשבתי שהלך לנו כ"כ סבבה וכמעט בלי בכי.
מקווה הוא ילמד את השפה ממש מהר ושבינתיים זה לא פוגע ברצון שלו להיות שם..
 
אני מקווה שהוא ימצא

את עצמו ומה לאהוב בגן.
זה לא קל. שאלתי את עצמי לעיתים קרובות האם אני צריכה להוציא אותה מהגן ולהישאר איתה בבית - ועבורי התשובה היתה 'לא' ברור.

ילדה אחרת שלי, בגיל מבוגר משלו - שלוש וחצי - נכנסה לגן דובר אנגלית בלי לדעת את השפה. במשך שבועיים היא הודיעה בכל בוקר "אני לא אדבר בכלל" ואחר כך התחילה לעכל את השינוי ולמדה את השפה. אני מאמינה שבגילו יקח לו פחות זמן. מה גם שהרבה מהתקשורת בגילו אינה מילולית.
שיהיה לו בהצלחה. וגם לך. זו הסתגלות שלך לא פחות משהיא שלו.
 
הבוקר הוא התחיל לבכות בבית


זה לגמרי גם הסתגלותשלי.
אני מאמינה שזה ממש יתרום לו להיות בחברת ילדים כרגע. וגן זאת האופציה היחידה.
אבל למה הוא בוכה. זה כ"כ קשה לראות שהוא לא רוצה ללכת לשם


והילדה שלך למדה אנגלית? והתחילה לדבר בגן?
 


כשהייתי במצב הזה, אמרו לי לבדוק אם אני שלמה עם ההחלטה להכניס אותה לגן כי היא תגיב על ספקות שלי.
באמת עם הגדולה והגן באנגלית הייתי ממש שלמה ועם הקטנה והגן בגיל שנתיים הייתי פחות. כך או אחרת, הקטנה בכתה גם השנה בתחילת השנה, וכבר הודיעה לי שהיא לא רוצה לעבור לגן הבא ("כי בגן הדס כבר אני מכירה ואוהבים אותי"). אין לי פתרון קסם. הזמן עזר.
 
אני שלמה מאוד

נראה לי

טוב, זה גם מאוד עניין של אופי הילד. בלי קשר לשפה, ביטחון ההורים וכו יש ילדים (ואנשים) שמסתגלים יותר מהר ובקלות מאשר אחרים שזה תהליך יותר קשה או אפילו כואב עבורם..
 

אשכוליה

New member
איך בוחרים גן?

אני מחפשת גן פרטי לצוציק שיהיה בעזרת השם בן שנה. באתי לבקר בשניים: מטפלת אחת על 5 ילדים,בבית פרטי. באחד המקום נראה לי די פיצי (חדר+ קצת מהמבוא, אולי 20 מטר רבוע בסך הכל) וגם גינה קטנה שאליה היא אומרת שהיא מוציאה אותם. השני משמעותית גדול יותר, אבל הרגלי התזונה שלה נשמעים לי לא לרוחי: ביצה כל יום (?!) כדי לספק את כמות החלבונים הנדרשת, הרבה בשר, הרבה עוף. אחרי השינה כריך עם חלבה, סילאן או משהו בסגנון - כשהיא משתדלת לא לתת הרבה מתוק ולעיתים מאוד רחוקות נותנת ג'אנק במקום אוכל. איך אני יכולה לדעת שהוא יקבל את תשומת הלב שהוא צריך, שהן לא מרימות עילהם את הקול ולא מתנהגות בחוסר סבלנות, שהן באמת לא נותנות ג'אנק ומתוק? מה כדאי לשאול ולמה כדאי לשים לב כשבוחרים גן?
 

ani gabriella

New member
המלצות מהורים ותחושת בטן


המלצות מהורים כדאי לקחת בערבון מוגבל, כי לכל הורה מתאים משהו אחר, אבל בכל זאת אם אפשר לקבל מזה משהו מרוח המקום. אל תתביישי לבקש מהגננות מס' טלפון של הורים להמלצה, זה מאוד מקובל.
לגבי התפריט - את תמיד יכולה לבקש שיתנו משהו אחר, בגיל שנה וגם יותר מאוחר זה משהו שניתן לשלוט בו מול הילדים וזה מאוד יישים ולא דורש טרחה מיוחדת מהגננת. אני יכולה לספר לך שאצלי בגן יש אחד שלא אוכל גבינה, אחד שאוכל רק גבינת עיזים, אחד שמקבל תוסף ברזל כל ארוחה, אחד שמחממים לו במיוחד אורז כי הוא לא אוכל פסטה וכו' וכו'...
לגבי השאר - פה נכנסת האינטואיציה שלך, לפי דעתי אם זה לא מרגיש לך טוב אז פשוט לא! לצוות צריך להתחבר מהבטן, את צריכה להרגיש נוח עם הגננת, לבטוח בה ולראות בה דמות חיובית. אני השנה חיפשתי גן לביתי ואחרי אין ספור גנים נכנסתי למקום ואמרתי מיד - כאן אני רושמת. ואני שלמה מאוד עם ההרגשה שלי..
שיהיה בהצלחה....
 
בלת"ק קרה גם אצלנו

הסתגלות לא תמיד מתקדמת בקו ישר או קבוע, יש עליות וירידות. לפעמים לוקח זמן לאסימון ליפול ולהבין שהשגרה כוללת השארות בגן או פרידה מאמאבא.

הייתי ממשיכה לחזק אותו, ולהראות לו שאתם מאמינים בצוות וסומכים עליו. מראים לו את הדברים החיוביים בגן ומדגישים בכל יום שתבואו לאסוף אותו בזמן X (למשל מייד אחרי ארוחת הצהריים). לגבי הפספוסים הייתי מוודאה עם הצוות איך הם מתייחסים אליהם, אני בטוחה שהם מתורגלים ולא עושים עניין, זה הרי תגובה טבעית, וממשיכה לחזק אותו ולתת לו תחושה של בטחון.

בהצלחה עם ההמשך
.
 
תודה על החיזוק


אולי באמת מה שנגיד בבוקר זה שנבוא לאסוך אותו בזמן X. מצד שני הוא מדבר כ"כ הרבה על זה שאבא הלך וסבתא באה, שנדמה לי שהוא כל היום רק יחשוב על הרגע שיבואו לאסוף אותו.
לגבי הפספוסים, אולי לא הייתי ברורה. התכוונתי שרק בשלושה ימים הראשונים היו פספוסים. מאז הוא תמיד חוזר יבש. מה שמבחינתי נותן ביטחון שהתייחסו שם טוב לעניין הזה והוא מרגיש בנוח ללכת להתפנות וגם לפעמים לעשות את זה עצמאית.
תודה, מקווה שיעבור לנו הבכי בקרוב

אגב, דיברתי עם הגננת היום.
היא אמרה שמבחינתה הכל פשוט מצוין. שאחרי בכי של 2 דקות שאבא הלך הוא הופך לילד אחר ומתקשר, משחק והכל בסדר. והיא טוענת שלא צריך לעשות עניין מהגן ולהתייחס לכל הנושא הזה בטבעיות ובלי נסיונות להזכיר את הדברים הטובים וכו..
בגדול אני מסכימה איתה. אולי נסתובב שם יום-יומיים רק לוודא שבאמת הוא בסדר גמור במהלך היום ואז אנחנו נהיה רגועים יותר.
נראה לי שחלק מהחשש שלנו בא מנקודה שאנחנו לא באמת יודעים מה קורה שם במהלך היום (מעבר למה שהגננת מספר שהכל מצוין) ואנחנו רק עדים לחלק של הבכי של פרידה..
 

begonia

New member
לזה קוראים בשפה מקצועית

"נפל לו האסימון"
. קורה המון עם ילדים שאחרי זמן מה שהם בן הם פתאום מבינים שהקייטנה הכיפית הזאת זה לא רק חופשה קצרה, אלא זה כאן כדי להישאר, אפילו אם דווקא היום מתחשק להישאר בבית. בסך הכל נשמע שטוב לו בגן ואני בטוחה שגם זה יסתדר.

מה שכן, אני ממליצה להתחיל לקחת אותו בשעה קבועה. כשהוא לא יודע בוודאות מתי הוא הולך ומתי הוא נשאר זה עלול לבלבל אותו ולגרום לו שיהיה לו יותר קשה להרגיש בנוח. תחליטו למשל שאתם באים לקחת אותו כל יום אחרי ארוחת הצהריים, או אחרי החצר, או איזו פעילות שמתאימה לכם ואז יהיה לו קל יותר לעשות לעצמו סדר בראש ולהתרגל טוב יותר למהלך העניינים.
 
נראה לי שנפל לו האסימון

לפחות בגודל של אבטיח

היום הוא קצת ניסה לקטר בבית. אבל שאלתי משהו לא קשור את בעלי והוא התעניין בשיחה וכנראה שכח שהוא אמור לבכות.
בגדן הוא ישר רץ פנימה, אחרי דקה נזכר שצריך להגיד ביי ביי. יצא לאבא. אמר ביי ביי ורץ לקחת איזה משחק.
הכל מצוין. אבל הוא שוב נראה לי חזר חולה (התלונן על הבטן וסירב לאכול א. צהריים)

איך אתם?
 

begonia

New member
אצלנו הוא כבר בסדר בגן

וכמעט לא בוכה בכלל בפרידות, אבל בימים האחרונים מאז שחזר משבוע מחלה בבית הוא די עצבני כשהוא חוזר מהגן ונצמד אלי הרבה, וקשה איתו מאוד בלילות. הוא לא רוצה ללכת לישון ובוכה מאוד כשמגיע הזמן להיכנס למיטה, הוא מתעורר המון בלילה ובכל התעוררות הוא לא רוצה לחזור לישון אלא רק לינוק עוד ועוד (הוא לא נרדם בהנקה).
 
למעלה