סיפור זן מהזיכרון:
בשני מנזרים שכנים התגוררו שני נערים, פרחי כמורה, שהיו משמשים בכל מיני מלאכות ושליחויות. כל יום שני היו השניים הולכים אל השוק, לערוך את הקניות עבור צרכי המנזר. יום אחד נפגשו השניים במזלג השבילים שהוביל לשוק. שאל האחד – לאן אתה הולך? לאן שמוליכה אותי הרוח! ענה השני. נבוך הראשון מהתשובה ובלילה סיפר זאת לנזיר הראשי. "שאל אותו – ולאן אתה הולך כאשר הרוח אינה נושבת?" ייעץ לו הנזיר. הבטיח הנער כי יעשה כן ושינן את התשובה במהלך השבוע. ביום שני הבא שוב נפגשו השניים במזלג השבילים. שאל הנער, ובלבו מוכנה כבר תשובה ניצחת, - לאן אתה הולך? אני הולך לאן שיוליכוני רגלי! ענה השני נבוך הראשון מהתשובה ובלילה סיפר זאת לנזיר הראשי. "שאל אותו – ולאן תלך באין רגליים?" ייעץ לו הנזיר. הבטיח הנער כי יעשה כן ושינן את התשובה במהלך השבוע. ביום שני הבא שוב נפגשו השניים במזלג השבילים. שאל הנער, ובלבו מוכנה כבר תשובה ניצחת, - לאן אתה הולך? אני? - ענה השני – אני הולך לשוק!