גמירה
אני בת 23 , אני פעילה מינית ב6 שנים האחרונות, מאוד מחוברת למיניות שלי. אני מאוננת כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי (למרות שבהתחלה לא הבנתי שזה מה שאני עושה, התודעה התחילה סביבות גיל 12-13 אבל זה לא גרם לי להפסיק.)
גדלתי בבית ללא עקבות, תמיד הייתי חופשיה מהבחינה הזו.
היו לי מספר פרטנרים בחיי, חלקם בני זוג, חלקם יזיזים.
ופה מגיעה האבל, אני לא גומרת. תמיד כשאני אומרת את זה לגברים הם נורא מופתעים (במיוחד לאור הפתיחות המינית שלי) ואז הם אומרים שכולם עשו משהו לא בסדר והם, אותו אחד, יעשה הכל נכון ויגמיר אותי.
אני יודעת שזה לא תפקידו של שום גבר, שזה ביני לבין עצמי ואני צריכה ללמוד את זה לבד...אבל איכשהוא זה לא קורה.
כשאני עם עצמי עם רוקט פוקט היו פעמים (לא רבות), שאני מגיעה למקום שאני מרגישה שאני "כמעט שם" ואז מתחילות התכווציות שמזיזות אותי מהמקום ומקשות אלי "לחזור אליו", ואני סוג של מפספסת את הרגע. (עם אצבעות זה לא מרגיש מספיק טוב ואני רחוקה מגמירה שנות אור, דווקא כשגבר עושה לי ביד זה מרגיש טוב יותר)
האמת שבני הזוג שלי לא הו מאוד "מחוייבים" לגמירה שלי, מכיוון שבתחילת הקשר אני מסבירה שזה בסדר (כדי לא לגרום לחץ על להגמיר אותי, כי אני מאוד נהנת בכל מקרה, וזה לא נעים כשנכנס הלחץ הזה של גמרת? גמרת? תגמרי! וכו'...) אז הם מתרגלים לזה שאני לא גומרת וזה סבבה...
אני מכירה את הסטטסטיקות שיש נשים שלא גומרות בכלל, ורוב הנשים גומרות דגדגנית וכו'. אבל אני פשוט יודעת שאני מסוגלת לגמור (דגדגנית) ופשוט לא הגעתי למתכון הנכון.
אז אשמח לקבל עצות מבנות הפורום
אני בת 23 , אני פעילה מינית ב6 שנים האחרונות, מאוד מחוברת למיניות שלי. אני מאוננת כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי (למרות שבהתחלה לא הבנתי שזה מה שאני עושה, התודעה התחילה סביבות גיל 12-13 אבל זה לא גרם לי להפסיק.)
גדלתי בבית ללא עקבות, תמיד הייתי חופשיה מהבחינה הזו.
היו לי מספר פרטנרים בחיי, חלקם בני זוג, חלקם יזיזים.
ופה מגיעה האבל, אני לא גומרת. תמיד כשאני אומרת את זה לגברים הם נורא מופתעים (במיוחד לאור הפתיחות המינית שלי) ואז הם אומרים שכולם עשו משהו לא בסדר והם, אותו אחד, יעשה הכל נכון ויגמיר אותי.
אני יודעת שזה לא תפקידו של שום גבר, שזה ביני לבין עצמי ואני צריכה ללמוד את זה לבד...אבל איכשהוא זה לא קורה.
כשאני עם עצמי עם רוקט פוקט היו פעמים (לא רבות), שאני מגיעה למקום שאני מרגישה שאני "כמעט שם" ואז מתחילות התכווציות שמזיזות אותי מהמקום ומקשות אלי "לחזור אליו", ואני סוג של מפספסת את הרגע. (עם אצבעות זה לא מרגיש מספיק טוב ואני רחוקה מגמירה שנות אור, דווקא כשגבר עושה לי ביד זה מרגיש טוב יותר)
האמת שבני הזוג שלי לא הו מאוד "מחוייבים" לגמירה שלי, מכיוון שבתחילת הקשר אני מסבירה שזה בסדר (כדי לא לגרום לחץ על להגמיר אותי, כי אני מאוד נהנת בכל מקרה, וזה לא נעים כשנכנס הלחץ הזה של גמרת? גמרת? תגמרי! וכו'...) אז הם מתרגלים לזה שאני לא גומרת וזה סבבה...
אני מכירה את הסטטסטיקות שיש נשים שלא גומרות בכלל, ורוב הנשים גומרות דגדגנית וכו'. אבל אני פשוט יודעת שאני מסוגלת לגמור (דגדגנית) ופשוט לא הגעתי למתכון הנכון.
אז אשמח לקבל עצות מבנות הפורום