גמילה ממוצץ

[חיילה]

גמילה ממוצץ

ביתי בת ה-5 נגמלה ממוצץ מזה כחודשיים ועם הגמילה קיבלה מתנה שהוגדרה מראש שאותה רצתה, לפני כחודש היא חלתה והרגשתי שהיא זקוקה למוצץ, מאד התלבטתי ולבסוף החלטתי לתת לה אותו למשך המחלה (כמובן שהוא התקבל באהבה רבה). לאחר המחלה הכל חזר לקדמותו, בשבוע האחרון היא מבקשת אותו בערבים לפני השינה בטענה שהיא מאד מתגעגעת וכל זה מלווה בסצינת בכי. אני אמרתי שרק לפעמים שנורא קשה לה אסכים לתת לה אותו בלילה (לאחר הרדמותה אני מוציאה אותו מפיה) זה קרה פעם אחת ומאז הבקשה חוזרת כל ערב. מה לעשות האם להכנע לה?, הרי היא כבר הוכיחה להיא לא זקוקה לא ממש.

 

[מירי,]

האם זו מלחמה?

אין כאן לדעתי עניין של כניעה... דודו שלי בן 5 , נגמל ממוצץ בגיל 7 חודשים , בגיל 10 חודשים מצא את הבקבוק כתחליף... לפני גיל 4 הוא זרק גם את הבקבוק (אחרי הרבה שיחות איתנו ועם המעבר לגן עירוני...) אלא מה... אנחנו כנראה לא ממש שמנו לב שהוא לקח את הבקבוק של בן ... (אחיו בן השנתיים וחצי), היום בן אינו משתמש בבקבוק אבל עדיין עם מוצץ ואז ראינו שדודו לוקח מוצץ.. שיחה איתו היבהירה לנו שזה מרגיע אותו ועוזר לו להרדם (הוא הישתמש במושגים הללו) - אז איך אני יכולה לגזול ממנו דברים כאלה? הוא יודע שאנחנו לא מרוצים מהעניין ובאמת משתדל עבורנו לא לקחת את המוצץ או להחביא אותו כשהוא כבר בפה (דבר שהוא בעיתי מבחינתי אפילו יותר מהמוצץ) אבל אני בהחלט לא מנסה שהוא או אני נכנע...

 

[לאה_מ]

היא לא הוכיחה שהיא לא זקוקה למוצץ.

היא הוכיחה, שהיא היתה מוכנה לוותר עליו תמורת "שוחד" שהיא רצתה יותר באותו רגע. הנזקקות שלה בזמן המחלה - לדעתי - רק מעידה על כך שקיים צורך אמיתי שלה במוצץ. בשעת הדחק היא לא יכלה לוותר עליו. אני חושבת שאת לא צריכה לראות את ההענות שלך לצורך שלה ככניעה. מדוע זו כניעה? היא מראה לך שהיא זקוקה למוצץ, היא מבטאת זאת הן במילים והן בהתנהגות. הגמילה מהמוצץ היא צורך חברתי שלך, ובודאי שאינה עונה כרגע על הצרכים של בתך. אני בעד לתת לה, ללכת עם הצורך שלה. הרי גם היא יצור חברתי. אני מניחה, שאם היא תרצה ללכת לישון אצל חברה, היא תוכל להפרד לאותו לילה מן המוצץ (או להתמודד עם ההסברים לחברה). אני מניחה גם שהיא לא מוצצת מוצץ בגן או בחברה בכלל. היא זקוקה לו בערב לפני השינה, זה עוזר לה להרדם ולהרדם יותר בנעימים. לעניות דעתי אין שום סיבה למנוע את זה ממנה. את יכולה - אם את מרגישה שזה מתאים לשתיכן - לקבוע איתה כללים בנוגע למוצץ (למשל, רק במיטה, רק בערב), אבל שימי לב שהכללים האלה יהיו ניתנים ליישום רק אם הם עונים באמת על הצרכים של שתיכן. אם לה מספיק מוצץ בערב במיטה, היא תוכל להסכים לכלל כזה וגם לשמור עליו. אם לא - יקרה שוב מה שקרה אחרי המחלה שלה.

 

[nonana]

אני מסכימה עם לאה

לי היתה אותה בעיה עם המוצץ. ועד היום כשיש לנעה צורך ממשי במוצץ אני זורמת איתה. (בקבוק בבקר לא נגמלה ממנו). כך שכדאי לך לזרום איתה הרי היא לא תהיה עם מוצץ לנצח זהו צורך שלדעתי הסיום שלו צריך לבא מהילד עצמו. נכון שלנו ההורים קשה עם זה באמירה של (היא כבר ילדה גדולה). אבל להם הילדים קשה יותר בלעדי זה עוד בגלל שהגמילה לא באה מהם. דבר נוסף- כשהיא באמת תגמל כדאי להמשיך גמילה בשלבים אבל אף פעם לא לחזור אחורה משום שאח"כ קשה לחזור למסלול. בהצלחה.

 

[רותי&ע]

באיזה גיל מתחילים לגמול מ ../images/Emo95.gif ?

 

[לאה_מ]

אני לא חושבת שיש גיל.

מתי נגמר השלב האוראלי? מתי הם מפסיקים להזדקק לניחומים דרך הפה? אצל חלקנו זה לא נגמר לעולם (גם לי יש את ההרגל הפסול הזה לאכול כשאני עצבנית, למשל). אצלנו בבית אין צורך בגמילה ממוצץ, משום שהילדים שלי לא משתמשים במוצץ. אבל גם בלי זה יש מספיק גמילות, ואני משתדלת לזרום עם הילד, לכוון ולהקשיב, לתת אפשרויות אבל לא לכפות. כך בגמילה מטיטול, בגמילה מהנקה, בגמילה מבקבוק, במעבר למיטה חדשה, וכו´. אם את רואה שהצורך במוצץ פוחת (והוא אמנם הולך ופוחת עם הגיל), את יכולה להציע מוצץ רק בבית (לא בגן) או רק כשהולכים לישון או רק בערב... כל אפשרות טובה ולגיטימית, כל עוד היא נעשית בשיתוף ובהסכמה של הילד, ולא דוחפת אותו לכיוון שהוא לא מוכן אליו, מתוך איזה רצון של ההורה "שיגדל כבר".

 

[לאה_מ]

שני דברים קטנים:

"היא כבר ילדה גדולה" - זה צורך של ההורים, צורך שלנו באיזו התבגרות מהירה שלהם, ואחר כך אנחנו מבכים את הילדות שחלפה לבלי שוב. היא לא ילדה גדולה. היא רק בת 5. היא ילדה. ואני מאחלת לה שתשאר ילדה עוד הרבה זמן. ולגבי חזרה אחורה - נכון שזו עצה טובה, אבל היא טובה רק בדיעבד. אם קיבלתם את ההחלטה הנכונה (עבור כולכם), והגמילה הולכת מצויין, אז אין שום סיבה לחזור "אחורה" (ואגב - גם הילד לא ירצה זאת, וזוהי - בצעם - האינדיקציה לגמילה מוצלחת). אבל אם עשינו טעות - גמלנו ילד "בכח" (ואני שמה את זה במרכאות כי, כמובן, לא מדובר על כח פיזי), למרות חוסר המוכנות שלו, חוסר הבשלות שלו, חוסר הרצון שלו - אז לא בושה לתקן את הטעות ו"לחזור אחורה". זה עדיף בעיני מאשר לדבוק בצעד מוטעה שעשינו, רק משום שכבר עשינו אותו.

 

[nonana]

תודה על ההבהרה והתיקון../images/Emo9.gif../images/Emo24.gif

אולי לא הסברתי נכון אבל לזה התכוונתי. שבעצם הגמילה צריכה לבא מהילד ואם זה בא ממנו לא כדאי לחזור איתו אחורה רק בגלל צורך חד פעמי שלו לחזור אלא להסביר את המניעים למה לא. וכן לצערי יש לנו צורך לא מוסבר שיגמלו מהר מצרכים התינוקיים אבל זה מוטעה מראש.

 

[חיילה]

תודה

לכולכן הייתי צריכה חיזוקים מבחוץ.

 

[נעה גל]

על גמילות

אני קוראת עכשיו את "הורים גם בלילה" של ד"ר ויליאם סירס (ואני לא אתיחס כרגע לדעתי על הספר... כי יש לי הרבה מה להגיד) אבל אני מצטטת מתוכו קטע שמרגיש לי נכון: "יש שלט משרדי האומר, "גמילה מוקדמת אינה מומלצת לתינוקות".... חלק מהבנת הפילוסופיה הכללית של הורות מקושרת הוא להבין את הפשר האמיתי של המונח גמילה. הורים חושבים תכופות על הגמילה כעל אובדן יחסים, כהתנתקות. למעשה, הגמילה כלל אינה מונח שלילי, אלא מונח מאוד חיובי. בכתבים עתיקים (גם בעברית) פירוש המונח הוא "להבשיל". זו תחושת הגשמה ומוכנות בה ילד מרים מבטו אל אימו ואומר או מרגיש, "אני מוכן. אני מלא ביחסים האלה ומוכן לעבור ליחסים אחרים. תודה, אמא". החיים הם סידרה של גמילות - גמילה מהרחם, גמילה מהשד, גמילה ממיטת ההורים או ממיטת התינוק, גמילה מהבית לבית הספר, מבית הספר לחיי עבודה. כל אימת שהילד נגמל מאחד המצבים הבטוחים האלה לפני שהוא מוכן, הוא בסיכון לפתח את מה שאני מכנה התנהגות של גמילה בטרם-עת. הללו נובעות מתחושה בסיסית של "משהו לא בסדר" וכוללות רגשי כעס, תוקפנות ומצבי רוח, שכל אחד מהם יכול לדבוק בילד כל חייו. .... ... הורות על פי לוח פשוט אינה עובדת, ותכופות משיגה יתרון קצר-מועד על חשבון אובדן לטווח ארוך. גישה הרבה יותר מציאותית מצד ההורים היא להיכנס לקריית ההורות שלהם ללא ציפיות מוקדמות ביחס לשלאה מתי על הילד לוותר על צורך מסוים שלו. קצב התפתחותם של תינוקות, גופנית ורגשית, משתנה מקצה אל קצה.... הטלת מגבלות על מקור הביטחון של ילדך עלולה להיות בעלת השפעות ארוכות טווח על בריאותו הגופנית והנפשית." ואילו אליס מילר כתבה ב"הדרמה של הילד המחונן": "ואילו ילד, שהיניקו במשך תשעה חודשים, יפסיק לינקו מעצמו, ולא יהיה צורך לחנכו "לוותר" על השד". או במילים אחרות: אם נותנים לילד את ההזדמנות (ואת מלוא הסבלנות של ההורים) להפרד בעצמו בזמנו החופשי מצרכים שיש לו (כגון, הנקה, מציצת מוצץ, חפץ מעבר, טיטולים וכו´), מדלגים על תהליך הגמילה.